ביאור:בראשית לח טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לח טז: "וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי."



הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ[עריכה]

פתיחה ישירה ולענין. ללא אהבה, ללא התחיבות, ללא אחריות. כך ישר בפרצוף: "אני יודע מה את, אני רגיל לעשות את זה, אני גדול וחזק ומגיע לי הכל."

כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ[עריכה]

העורך מביע את דעתו שתמר היא "כַלָּתוֹ" של יהודה, אלמנת בנו, ולא ארוסת בנו שלה. יהודה לא זיהה אותה כתמר, וייתכן שלא רצה לזהות אותה. עיניו לא התרכזו בקולה או פניה או גופה או תנועות גופה. יהודה לא היה מסוגל לחשוב שתמר תהיה זונה, ולא תתביש לשכב איתו. יהודה שכח את סיפור לוט ובנותיו, ולא ראה את הדמיון.

מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי[עריכה]

קיים סיכוי שתמר רצתה רק לדבר עם יהודה ביחידות. היא לא רצתה לשלוח שליח או לבוא ללא הזמנה. כך תמר אירגנה את הפגישה החשאית הזאת להיות עם יהודה כדי לבקש ממנו את שלה. תמר אפילו יכלה לחשוב שיהודה זיהה אותה ומציע לייבם אותה, ולכן היא שאלה בעניין התשלום לברר מה יהודה חושב. ברגע שיהודה בקש לשכב איתה היא לא יכלה להעליב אותו שהוא הולך לזונות. אם יהודה היה מזהה אותה בזמן או אחרי שהוא שכב איתה, היא היתה יכולה להסביר את מטרתה המקורית ולמה היא לא יכלה לעצור אותו.

יהודה לא הבין שהוא מציע לה לייבם אותה עבור בנו ער (ואונן). העובדה שהיא טועה בזהותה לא משנה את העובדה שהוא נושא אותה ומייבם אותה כשם שעיקב נשא את לאה (ביאור:בראשית כט כה).

העיסקה כמעט הושלמה. הוא בקש סקס, היא שאלה לתשלום, הוא יציע תשלום - ובימינו נסיון לזנות הושלם, והשוטרת, ששיחקה זונה, אוסרת את הגבר. אולם כאן מטרתה של תמר שונה. היא לא רוצה להאשים, היא רוצה פתרון.
כאשר הוחלט על תשלום, הביאה של יהודה עם הזונה לא נחשבה לנשואין. יהודה לא חלם שהזונה תהרה לו בן. יהודה לא העלה בדעתו שהוא לא יצליח לשלם והערבון יושב לו, וכך הוא נשא אותה בביאה כחוק.

יהודה חשב שבגדי אחד הכל יגמר. יהודה לא הבין שעצם השכיבה מעניקה לתמר זכויות של אישה, ושהוא מפרה אותה בזרעו, וקיימת אפשרות שהיא תביא לו בן, והבן יהיה רשאי לבקש שאביו יכיר בו.

יהודה לא ראה את הדמיון בין זה שהוא חייב לה את בנו הצעיר, ועכשו הוא מציע לה גדי צעיר. וכאשר היא תקבל בן ממנו היא כבר לא תרצה את הבן שלו או את הגדי שלו, הוא עצמו יהיה שלה.