ביאור:בראשית לח יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לח יז: "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ."



אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן[עריכה]

יהודה חשב: 'אני, יהודה המפורסם, הולך לזונה בלי כסף בכיס, אני מקבל הכל באשראי'. אין לו אפילו שקל אחד או מטבע זהב? גם לחברו הטוב "ְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי" (ביאור:בראשית לח יב), שהלך איתו, אין כסף לשלם?

יהודה הולך לגזז את הצאן, והכוונה לכבשים, אבל מבטיח גדי עיזים. כפי שנראה בהמשך אכן היה לו גדי עיזים (ביאור:בראשית לח כ) והוא לא היה צריך לחכות להמלטה. יהודה לא אומר שהוא ישלם כשהוא יחזור, או שהוא אישית ישלם. יהודה מודיע שהוא 'ישלח', בעתיד, תרומה לקדשה, ולא תשלום עבור שרות.

תמר חיכתה שיהודה ישלח את שלה אליה, את הגדי הצעיר שלו. יהודה השתהה ולא שלח. עכשו הוא מבטיח לשלוח גדי. יהודה לא מבין את המשמעות הכפולה.

  • יהודה לא מבין שהוא, מרצונו החופשי, הציע לייבם אותה.
  • יהודה לא הבין שהיא לא תקח תשלום, ותשיב לו את הערבון, וכך הוא נושא אותה לאישה בביאה.

וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ[עריכה]

יהודה לא הרגיש ולא נתן חשיבות לעובדה שהאישה לא בקשה פרטים על הגדי, כגון: גיל, משקל, צבע, מין. יהודה היה צריך להבין שהגדי לא מעניין אותה, והיא לא תתאמץ לקבל אותו.

תמר עונה לו בשאלה: אני מכירה אותך. אתה מבטיח ולא מקיים. אני מחכה לשלה והוא לא מגיע. האם אתה תן לי ערבון לפני שאני נותנת לך דבר, כי הבטחותיך לא נראות לי?

למעשה תמר לא הסכימה לקבל את הגדי. תמר רק שאלה בעניין הערבון לפני שהיא שוכבת איתו. תמר לא אמרה שהגדי טוב בעינייה. היא השאירה לעצמה להחליט כאשר היא תראה את הגדי, ואם הוא היה שולח גדי נחות היא היתה יכולה לסרב להחזיר את הערבון. ואכן תמר הסתלקה ולא רצתה לקבל את הגדי, ויהודה התיאש מלתת לה את הגדי, כך שתמר לא הסכימה ולא קיבלה את התשלום ואת הערבון היא השיבה, כך שתמר היא לא זונה בתשלום. תמר עשתה ליהודה, מה שיהודה עשה לה כאשר הוא אמר לה לחכות עד ששלה יגדל, אבל למעשה הוא לא הבטיח לתת לה את שלה כאשר שלה יגדל (ביאור:בראשית לח יא).

יהודה שומע אותה מדברת אבל לא מזהה את קולה של תמר. ייתכן שהוא שכח את קולה אחרי כל כך הרבה זמן.
יהודה לא כועס על העלבון הברור. הוא חושב שזו עיסקה מסחרית ואין לו בעיה עם דבריה. הוא לא חושש למשקונו אצלה. היא בעינייו הגונה לשמור על ערבון יקר ביותר או שחשקו גובר על צליללותו.