רש"י על בראשית לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על בראשית · לח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי בעת ההיא" - למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם אמרו אתה אמרת למכרו אלו אמרת להשיבו היינו שומעים לך

"ויט" - מאת אחיו

"עד איש עדלמי" - נשתתף עמו

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כנעני" - תגרא (ב"ר)

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה בכזיב" - (פסחים נ) (ב"ר) שם המקום ואומר אני ע"ש שפסקה מלדת נקרא כזיב ל' (ירמיהו טו) היו תהיה לי כמו אכזב (ישעיהו נה) אשר לא יכזבו מימיו דאל"כ מה בא להודיענו ובב"ר ראיתי ותקרא שמו שלה וגו' פסקת

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רע בעיני ה'" - כרעתו של אונן משחית זרעו שנאמר באונן וימת גם אותו כמיתתו של ער מיתתו של אונן ולמה היה ער משחית זרעו כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והקם זרע" - הבן יקרא ע"ש המת

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושחת ארצה" - דש מבפנים וזורה מבחוץ (ב"ר)

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אמר וגו'" - כלומר דוחה היה אותה בקש שלא היה בדעתו להשיאה לו

"כי אמר פן ימות" - מוחזקת היא זו שימותו אנשיה (יבמות לד)

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעל על גוזזי צאנו" - ויעל תמנתה לעמוד על גוזזי צאנו

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עולה תמנתה" - ובשמשון הוא אומר (שופטים יד) וירד שמשון תמנתה בשפוע ההר היתה יושבת עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותתעלף" - כסתה פניה שלא יכיר בה

"ותשב בפתח עינים" - בפתיחת עינים בפרשת דרכים שעל דרך תמנתה (סוטה י) ורבותינו דרשו בפתחו של אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו

"כי ראתה כי גדל שלה וגו'" - לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויחשבה לזונה" - לפי שיושבת בפרשת דרכים

"כי כסתה פניה" - ולא יכול לראותה ולהכירה ומדרש רבותינו כי כסתה פניה כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה לפיכך לא חשדה

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויט אליה אל הדרך" - מדרך שהיה בה נטה אל הדרך אשר היא בה ובל' לע"ז דשטורני"ר (אבלענקען)

"הבה נא" - הכיני עצמך ודעתך לכך כל לשון הבה הזמנה הוא חוץ ממקום שיש לתרגמו בלשון נתינה ואף אותן של הזמנה קרובים ללשון נתינה הם

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ערבון" - משכון

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חתמך ופתילך" - עזקתך ושושיפך טבעת שאתה חותם בה ושמלתך שאתה מתכסה בה

"ותהר לו" - גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הקדשה" - מקודשת ומזומנת לזנות

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תקח לה" - יהיה שלה מה שבידה פן נהיה לבוז אם תבקשנה עוד יתפרסם הדבר ויהיה גנאי כי מה עלי לעשות עוד לאמת דברי

"הנה שלחתי הגדי הזה" - לפי שרמה יהודה את אביו בגדי עזים שהטביל כתנת יוסף בדמו רמוהו גם אותו בגדי עזים (ב"ר)

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כמשלש חדשים" - (נדה מג) רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ול' כמשלש חדשים כהשתלש החדשים כמו (אסתר ט) ומשלוח מנות משלוח ידם וכן תרגם אונקלוס כתלתות ירחיא

"הרה לזנונים" - שם דבר מעוברת כמו אשה הרה וכמו ברה כחמה

"ותשרף" - אמר אפרים מקשאה משום רבי מאיר בתו של שם היתה שהוא כהן לפיכך דנוה בשריפה

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הוא מוצאת" - להשרף

"והיא שלחה אל חמיה" - לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת אלא לאיש אשר אלה לו אמרה אם יודה מעצמו יודה ואם לאו ישרפוני ואל אלבין פניו מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים

"הכר נא" - אין נא אלא לשון בקשה הכר נא בוראך ואל תאבד שלש נפשות

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צדקה" - בדבריה

"ממני" - היא מעוברת ורז"ל דרשו שיצאה בת קול ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל

"כי על כן לא נתתיה" - כי בדין עשתה על אשר לא נתתיה לשלה בני

"ולא יסף עוד" - יש אומרים לא הוסיף ויש אומרים לא פסק (וחבירו גבי אלדד ומידד ולא יספו ומתרגמינן ולא פסקו)

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעת לדתה" - וברבקה הוא אומר וימלאו ימיה ללדת להלן למלאים וכאן לחסרים

"והנה תאומים" - מלא ולהלן תומים חסר לפי שהאחד רשע אבל אלו שניהם צדיקים

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויתן יד" - הוציא האחד ידו לחוץ ולאחר שקשרה על ידו השני החזירה

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פרצת" - חזקת עליך חוזק

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר על ידו השני" - ארבע ידות כתובות כאן כנגד ארבע חרמים שמעל עכן שיצא ממנו ויש אומרים כנגד ד' דברים שלקח אדרת שנער ושני חתיכות כסף של מאתים שקלים ולשון זהב (ב"ר)

"ויקרא שמו זרח" - ע"ש זריחת מראית השני