קטגוריה:בראשית לח יח
נוסח המקרא
ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו
וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ.
וַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָעֵֽרָבוֹן֮ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן־לָךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־לָ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ׃
וַ/יֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָֽ/עֵרָבוֹן֮ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן־לָּ/ךְ֒ וַ/תֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְ/ךָ֙ וּ/פְתִילֶ֔/ךָ וּ/מַטְּ/ךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּ/יָדֶ֑/ךָ וַ/יִּתֶּן־לָּ֛/הּ וַ/יָּבֹ֥א אֵלֶ֖י/הָ וַ/תַּ֥הַר לֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר מָא מִשְׁכּוֹנָא דְּאֶתֵּין לִיךְ וַאֲמַרַת עִזְקְתָךְ וְשׁוֹשִׁפָּךְ וְחוּטְרָךְ דְּבִידָךְ וִיהַב לַהּ וְעָאל לְוָתַהּ וְעַדִּיאַת לֵיהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר מַה מַשְׁכּוֹנָא דְאֶתֵּן לִיךְ וַאֲמָרַת סִיטוּמְתָּךְ וְחוּטְיָיךְ וְחוּטְרָךְ דְבִידָךְ וִיהַב לָהּ וְעַל לְוָותָהּ וְאִתְעַבָּרַת לֵיהּ: |
רש"י
"ותהר לו" - גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַתַּהַר לוֹ – גִּבּוֹרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ, צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בוֹ (ב"ר פה,ט).
רשב"ם
מתוך: רשב"ם על בראשית לח (עריכה)
'(יח). 'חותמך: טבעתך:
פתילך: אזור:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ומטך המטה אשר בידו כמנהג השרים, וכענין שכתוב (יחזקאל יט) מטה עוז שבט למשול. וכתיב (בראשית מט) לא יסור שבט מיהודה.
ויש שפירשו בשלשה דברים הללו ששאלה ממנו ערבון רמזה לו ענין שאר כסות ועונה. חותמך, זו עונה לפי שהאבר חתום באות ברית קדש. ופתילך, זה כסות. ומטך, זה שאר והם המזונות וכמו שכתוב (ויקרא כו) בשברי לכם מטה לחם.
וע"ד המדרש חותמך ופתילך ומטך כולן נתקיימו בה, חותמך שיצא ממנו זרובבל שכתוב בו (חגי ב) ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאם ה' צבאות. ופתילך, שיצא ממנו בצלאל שכתוב בו (שמות לט) וקצץ פתילים. ומטך, שיצא ממנו דוד שכתוב בו (שמואל א) ויקח מקלו בידו.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ומדרשו הוא, לפי שכל מה שאירע לאבות היה סימן לבנים אע"פ שהאבות לא נתכוונו לזה, כך בסיפור זה פרט לך ענינים הנעשים במעשה ההוא להודיע את אשר יקרה לבנים באחרית הימים, יען כי היוצא מביאה זו היא שממנה נולד הגואל לשה פזורה ישראל, לשלח מהם הצפיר והשעיר מלך יון ושאר מלכי האומות דמסגי ברישא בהצלחתם כגדי זה, כדאיתא בגמרא (שבת עז:) למה עיזי מסגי ברישא ומסיק כברייתא של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא, ובלי ספק ששאלה זו היתה על צד הרמז למה האומות קודמין לישראל בהצלחתם, ומתרץ כברייתו של עולם שמתחלה שימש החשך ואח"כ האור, כך האומות ההולכים בחושך תשמישם בעה"ז תחלה, ואח"כ שימש אור ישראל ואין כאן מקומו להאריך מזה.
זה"ש כאן מה תתן לי. מה יהיה תכלית ביאה זו, והשיב אנכי אשלח גדי עזים. היינו מלכי בבל העזים מן הצאן. שה פזורה ישראל, ע"י הגואל שיולד מביאה זו ומה הערבון במה יהיו בטוחים שיהיה כך, ושלח חותם ומטה ופתיל רמז לג' דברים ממושכנים כל זמן שישראל בגלות. משכון ראשון הוא חותמו של הקב"ה דהיינו שם של יה אשר חתם ה' על השבטים, הראובני החנוכי הפלואי, כמו שפירש"י פרשת פנחס (כו.ה) ומה שקדמה ה"א ליו"ד במלת החנוכי, לפי שכך המדה בכל חותם שבטבעתו של הקב"ה חקוק שם יה כסדרו, ואחר שנחתם על השבטים נתהפכו האותיות כדרך כל חותם שנאמר (איוב לח.יד) תהפך כחומר חותם, וחותם זה ממושכן כי בכ"מ שגלו, שכינה היה עמהם, ושם של יה דהיינו החותם אינו יכול להיות במלואו עד שיגאלו הבנים ויהיו מסובים על שלחן אביהם שבשמים שנאמר (שמות יז.טז) כי יד על כס יה. משכון שני היינו אלף של כסא, שנאמר כי יד על כס יה. כי אין השם שלם ואין הכסא שלם עד לעתיד, והיינו פתילך הציצית כי תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד (מנחות מג:) ואם כן התכלת שבציצית מזכיר הכסא הכבוד, והיות הפתיל ערבון רמז להיות הכסא קצת ממושכן ולעתיד יהיה השם שלם והכסא שלם שנאמר (תהלים קלב.יג) אוה למושב לו כי אותיות אוה ממלאים השם והכסא.
דבר אחר, פתילך רמז למה שנאמר בהם וקצץ פתילים (שמות לט.ג) במשכן ובכל כליו, ונתמשכנו כלם כדאיתא במדרש (שמו"ר נא.ג) אלה פקודי המשכן משכן. שנתמשכן ב"פ בעונם של ישראל כו', ומטך היינו משכון וי"ו אליהו, כי צורת הוי"ו כצורת המטה, ואמרו רז"ל (במדרש חסרות ויתירות) שנכתב ה' פעמים אליהו חסר וי"ו, וה' פעמים כתיב יעקוב מלא בוי"ו, כי אליהו נתן אותם משכון ליעקב שיבא ויגאל את בניו, ואולי שלכך לקח למשכון וי"ו רמז למטה ושבט מושלים שביד יהודה יהיה ממושכן כל ימי השמה. או רמז לוי"ו של שם הגדול הממושכנת, כי בעה"ז אין משתמשים כ"א בשם של יה. וי"א שנתן לו אליהו תקיעת כפו שיגאלם וחמשה אצבעות של הכף דומה לחמשה ווי"ן, וכל אלו הדברים ברורים למבין וכבוד ה' הסתר דבר ישמע חכם ויוסיף לקח.ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ותאמר חותמך ופתילך. נצנצה בה רוח הקודש; חותמך זה מלכות, כמה דאת אמר: "כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני"; ופתילך זו סנהדרין, שהן מצויינין בפתיל, כמה דאת אמר: "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת"; ומטך אשר בידך, זה מלך המשיח, כמה דאת אמר: "מטה עוזך ישלח ה' מציון".
ויבוא אליה ותהר לו. גיבורים כיוצא בו, צדיקים כיוצא בו.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ומטך. ב' במסורה הכא ואידך ומטך אשר הכית בו את היאור. מלמד שזה המטה שנתן בידה הוא המטה שהכה בו את היאור ונעשו בו כל הנסים:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח יח.
וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ
תשלום?
ליהודה אין במה לשלם. אין לו כסף או גדי, אבל יש לו דברים בעלי ערך רב, דברים אישיים שהוא נושא איתו כל הזמן. לא ברור שתמר ידעה שליהודה לא יהיה כסף. גם אם הוא היה משלם היא היתה מסמנת את התשלום ומזכירה לו. אבל למזלה לא היה ליהודה דבר בשווי ערך של גדי בכיסו.
כל השיחה היא אודות הערבון לתשלום. תמר שאלה מה יהיה התשלום, אבל לא נאמר שהיא הסכימה לתשלום עצמו כתנאי לשכיבה. תמר למעשה לא קיבלה ממנו תשלום, כי יהודה העדיף להפסיק לחפש אותה, ואת הערבון היא השיבה, כך שיהודה לא שכב עם זונה בתשלום והוא נשא אותה לאישה בביאה, לאחר שהוא ביקש לבוא אליה. יהודה לא הבין שהוא הציע לייבם אותה והיא הסכימה ללא תשלום, כמובן במרמה, אבל זה לא עזר ליעקב כאשר לבן חיתן לו את לאה (ביאור:בראשית כט כה). תמר עשתה ליהודה, מה שיהודה עשה לה כאשר הוא אמר לה לחכות עד ששלה יגדל, אבל למעשה הוא לא הבטיח לתת לה את שלה כאשר שלה יגדל (ביאור:בראשית לח יא).
חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ
תמר בקשה את סמלי רום מעמדו - כל אלו היו אישיים ליהודה ומסמלים אותו ואת כבודו. כבוד זה יוענק לבכורו, ואת זה תמר טוענת שמגיע לה, לפחות בצורה זמנית.
קשה לדעת אם תמר חשבה שהיא תשתמש בסמלים האלו כדי להציל את נפשה, אולם סביר שהיא ידעה שאם היא תכנס להריון הדבר יוודע ויהודה יכעס.
- חֹתָמְךָ - טבעת הכבוד של יהודה, סימן מזהה, סימן של שלטון ושררה בביתו, כככתוב: "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ" (ביאור:בראשית מא מב).
- וּפְתִילֶךָ - החגורה שיהודה השתמש לקשור את בגדו. הפתיל היה קישוט יפה, צבעוני, עם קשרים מיוחדים.
- וּמַטְּךָ - לבטח יהודה רכש מטה מגולף. המטה הזה היה כמו שרביט הזהב של אחשורש, או המטה של משה, שבו הוא עשה את פקודות אדוני.
תמר הסירה מיהודה את כל אותות מעלתו והשאירה אותו כאדם פשוט. יהודה הסכים. הוא היה בטוח שהוא ישלח את הגדי ויקבל חזרה את רכושו היקר. יהודה לא רצה לעמוד על המקח ולהשאיר ערבון קטן יותר. יהודה היה בטוח בעצמו, ולא רצה להראות שללא אותות השלטון שלו הוא חסר ערך.
יהודה זכר איך לקחו ליוסף את כותנתו והילד הפך לעבד. כאן יהודה ישאר יהודה התקיף, גם ללא קישוטים.
וַיָּבֹא אֵלֶיהָ
אדם נושא אישה באחת משלושה דרכים: בכסף ובשטר ובביאה. היבמה נקנית בביאה (ירושלמי קידושין א א). חז"ל קבעו שיבמה הופכת לאשת האיש בין אם היתה רמיה, טעות, שגיאה, חוסר ידיעה או כל תרוץ אחר. כל ביאה שהיא הופכת את היבמה לאשת הקרוב (יבמות נג ב). כך חשבה תמר כאשר היא אמרה: "כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה" (ביאור:בראשית לח יד) ולא רק ליבום. רמאות אינה מבטלת את הנשואין, הן לבן רימה את יעקב ונתן לו את לאה בחושך, יעקב בא אליה ולא היה יכול לטעון שהיא לא אשתו (ביאור:בראשית כט כה).
יהודה היה יכול בקלות לבקש ממנה להסיר את הצעיף ולוודא את זהותה.יתכן שיהודה חשב שהוא נושא אישה בביאה, אבל ביאה לזונה בתשלום לא נחשבת לביאה. אולם למעשה יהודה לא שילם, כי יהודה לא הגיש את הגדי, וקיבל חזרה את הערבון. יהודה עשה נסיון לשלם, אולם הנסיון נכשל. הוא החליט שעדיף לא להתאמץ כי "פֶּן נִהְיֶה לָבוּז" (ביאור:בראשית לח כג), ולא לפרסם בערים שהאישה שמחזיקה בחפציו מוזמנת לבוא ולקבל את הגדי שלה. הוא ידע שאנשי העיר עוינים את הקדשה, ככתוב: "אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה" (ביאור:בראשית לח כב), וייתכן שהיא היתה צריכה לזוז. יהודה ידע שהערבון בידיה אינו תשלום, כי הוא ידע שאם היא תנסה למכור את החפצים שהוא איבד, יאשימו אותה בגנבה ויהרגו אותה.
כיוון שהוא לא התאמץ, הרי כאילו שהוא לא שילם והפר את הבטחתו וכך הוא נשא אותה בביאה, אפילו אם היא לא היתה יבמתו.
לאחר שהוא בא אליה, היא יכלה להודיע לו מה קרה ולדרוש שהיא אישתו.
דבר כזה היה מסוכן, כי הוא יכול לקחת בכוח את הערבון, ולטעון שהוא בכלל לא מכיר אותה, ומעולם לא בא אליה. כמובן, הוא גם יכול להרוג אותה, וחוץ מחירה, שתמיד יעיד לטובתו, אין אף עד נוסף.
ויעזוב יהודה וחירה וילכו לגז בתמנתה
יהודה לא הרגיש ולא נתן חשיבות לעובדה שהאישה לא בקשה פרטים על הגדי, כגון: גיל, משקל, צבע, מין. יהודה היה צריך להבין שהגדי לא מעניין אותה, והיא לא תתאמץ לקבל אותו.
שגיאה גדולה עשה יהודה שעזב את הערבון ללא שמירה. חירה רעהו היה איתו (ביאור:בראשית לח יב), כי הוא ידע לאיפה ללכת לחפש את הקדשה. אם יהודה היה משאיר אותו עם תמר, ממשיך לבד ושולח נער אחר עם הגדי, חירה היה מוודא שתמר תקבל את הגדי שלה ותאבד את ערבון, או שחירה היה לומד מי היא האישה הזאת. כמובן כל אחד חכם לאחר המעשה, אבל אנחנו יכולים ללמוד מנסיונם.
וַתַּהַר לוֹ
מפתיע שמפעם אחת, בדיוק בחמשת הימים הקריטיים של המחזור, תמר נכנסה להריון עם תאומים לא זהים.
- ייתכן שבמזל תמר נכנסה להריון בדיוק ביום הזה.
- ייתכן שהיתה פה יד אלוהים לעזור לתמר וליהודה.
- ייתכן שאחרי שתמר שכבה עם יהודה, היא שכבה עם איש אחר מספר פעמים, כי יהודה לא היה מסוגל לדעת אם הילוד הוא שלו או לא, ולכן הוגד ליהודה שתמר זנתה.
- ייתכן שתמר פירסמה שהיא בהריון, למרות שהיא לא היתה בהריון, וכאשר היא הודיעה ליהודה שהוא שכב איתה, יהודה לקח אותה לאישה, שכב איתה מספר פעמים, ואז היא נכנסה להריון.
בהמשך נאמר: "וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים" (ביאור:בראשית לח כד). האשמה כזו יכולה להביא עונש מוות למאשים ללא הוכחה, לפי חוקי חמורבי מספר 1. הכתוב אומר שאחרי שלושה חודשים הוגד ליהודה שתמר בהריון (ביאור:בראשית לח כד). בשלב זה ההריון עדיין לא נראה, אבל קיימים סימנים שהאשה בהריון וסובלת, במיוחד שהיו לה תאומים. כך שאפשר שהעובדה שתמר בהריון התפרסמה בין המשרתות של תמר. מהכתוב לא נאמר שתמר לא זנתה באמת בנוסף ליהודה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לח יח"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.