קטגוריה:תהלים קכו ו

משך הזרע הוא השק שבו החקלאי שם את הזרעים כשהוא הולך לזרוע (אבן עזרא) . פסוקנו דומה מאד לפסוק הקודם, (תהלים קכו ה): "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ"( פירוט ), פרט לכך שהוא כתוב בלשון יחיד ובהרחבה רבה יותר:

• כנגד "הזורעים בדמעה" נאמר כאן הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע ;
• כנגד "ברנה יקצרו" נאמר כאן בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו .

שני הפסוקים מתארים את הקשיים של שבי ציון בימי בית שני, במיוחד בתחום הכלכלי. פסוק ה מתאר את קשיי הציבור, והפסוק שלנו מתאר את קשיי הפרט. האדם סובל ממחסור ועוני, נשארו לו רק מעט זרעים מהשנה שעברה, ובמקום לאכול אותם הוא יוצא לזרוע. תוך כדי הזריעה הוא הולך ובוכה, כי חושב על כך שלא נשאר לו מה לאכול. הפסוק מביע תקווה ותפילה, שאותו אדם יזכה לשיר בשמחה כשיקצור את היבול.

מעבר לכך, ייתכן שהפסוק מתאר דווקא את האדם ההולך לקצור: "שבעת הליכתו לקצור עדיין בוכה , מפני שחושב שישא משך הזרע , רוצה לומר, שלא ישא מן השדה רק מה שזרע, שאם זרע כור אינו מצפה לקצור רק כור כפי מה שזרע; ואחר-כך פתאום בא יבא מן השדה לביתו ברנה , כי פתאום הוא נושא אלומותיו של הזרע, ושמחה זו גדולה עוד יותר, שהיא שמחה פתאומית.    ובאור המשל הראשון, שתהיה הגאולה קודם הזמן;   ובאור המשל השני, שהגם שגם בעת הגאולה לא קיוו רק תשועה מועטת, כמו בימי כורש שהיו תחת רשות מלכי פרס, ימצאו תשועה גדולה וישאו אלומות ההצלחה" ( מלבי"ם ) .

תהלים קכו ו: " הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו. "

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע [השומר את הברית] ולא השחית זרעו ארצה.

לכן זרעו הזרע בר קיימא בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

-- DAIAN SHEM, 2024-05-27 14:56:27