ביאור:בראשית יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית יב)


אברם הולך לארץ כנען: שכם, בית אל, וממשיך לכיוון הנגב
Pool in Urfa.jpg
"בריכת אברהם" באורפה

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ ממשפחתך הרחבה וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי לעם גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה תביא ברכה לאחרים. ג וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר את מקללך אקלל, וְנִבְרְכוּ בְךָ יאמרו אחד לשני: "תבורך כמו אברהם" כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט, וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן. ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ עבדים ושפחות שקנו בְחָרָן, וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם איזור העיר שכם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה שם של ישוב ליד שכם, וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ באותה תקופה התהלך באיזור שכם כדי לנסות לכבוש אותה

להרחבה ראה כאן
. ז וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת", וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו. ח וַיַּעְתֵּק העתיק, העביר, את אוהלו מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם מזרחית לְבֵית אֵל, וַיֵּט אָהֳלֹה, בֵּית אֵל מִיָּם בצד מערב (כעת לאחר שעבר מזרחית לבית אל, עכשיו היא ממערבו) וְהָעַי מִקֶּדֶם העיר 'עי' מצד מזרח שלו (על מיקומה של העי אנו גם יודעים מיהושע ז ב) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה. ט וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ בשלבים הַנֶּגְבָּה. {פ}

אברם יורד למצרים; פרעה חושק בשרה
Bereshit12.jpg
לפי רוב החוקרים "אור כשדים" היא אוּר, ומסעו של אברהם היה לכל אורכו של הסהר הפורה. אך לפי המסורת המוסלמית מדובר באורפה הסמוכה לחרן (להגדלה, לחץ על התמונה)

י וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. יא וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. יב וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ 'אִשְׁתּוֹ זֹאת', וְהָרְגוּ אֹתִי כדי שלא תחשבי כאשת איש (שהיה איסור יותר חמור בעיניהם מאשר רצח) וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. יג אִמְרִי נָא 'אֲחֹתִי אָתְּ', לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ". יד וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה, וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד. טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה בפני פרעה, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ, וַיְהִי לוֹ פרעה נתן לו צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. יז וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ, עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי? לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא? יט לָמָה אָמַרְתָּ 'אֲחֹתִי הִוא' וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה? וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ". כ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים להגן עליו עד שיסתלק מארצו, וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "מעשה אבות סימן לבנים" - המקבילות בין סיפור ירידתו של אברהם למצרים לסיפור על ירידת בני ישראל בולטות:
    • הירידה של אברהם למצריים בגלל רעב בכנען
    • התכנון\תיאום מה להגיד לפרעה (סוף פרק מו)
    • התנכלות מצד פרעה
    • "וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ." - "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן"
    • ה' מכה את פרעה
    • יציאה ברכוש גדול

הרמב"ן (על פסוק ו ועל פסוק י) מציג כאן כלל גדול: "אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט): כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת. וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו."

להרחבה ראה בויקיפדיה: מעשה אבות סימן לבנים.

  • עוד מדברי הרמב"ן מהם הבאנו לעיל ראוי לצוטט לגבי פרשה זו גם את הדברים הבאים: "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו [...] גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב 'עון אשר חטא' כי האלהים ברעב יפדנו ממות, ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים".
  • בסוף פרק ד פגשנו את בנו של שת: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ 'אֱנוֹשׁ'. אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' ". מכאן מובן שמצופה מבן האדם ליצור קשר עם ה' - לקרא בשמו. נח מברך את בנו שם: "ברוך ה' אלוקי שם" - אולי נח קרא לו בשם "שם", כדי שצאצאיו יגשימו את ייעודם - לקרא בשם ה'. בהמשך, במגדל בבל, דור הפלגה קוראים בשם לא נכון: "... וראשו בשמים, ונעשה לנו שם" - במקום ה' מכוונים לטובתם ולהנצחם שמם. מכאן שסיפור מגדל בבל נועד להסביר את הרקע לבחירת ה' באברהם: עליו להחזיר את הקריאה בשם ה' שעיוותו דור הפלגה, ואכן "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה" (פסוק ח). (על פי הרב מנחם ליבטאג, תורת עציון, עמוד 91)