ביאור:בראשית ח

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)

---

המבול מפסיק

הרי אררט, כיום במזרח טורקיה

א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ נחו, נרגעו הַמָּיִם. ב וַיִּסָּכְרוּ נאטמו מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם, וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. ג וַיָּשֻׁבוּ למקומם, לים הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב ומדי פעם חזרו ליבשה, וכך בהדרגה פחתו, וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. ה וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי. בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.

שליחת העורב והיונה

יונה עם עלה של זית (בתמונה על קיר בבית טליתא קומי) הפכה לאחד מסמלי השלום

ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. ז וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב, וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב נח המשיך לשלחו, אך הוא כל פעם חזר, כי לא מצא יבשה עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. ח וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה לבדוק אם היונה תנדוד יותר רחוק מהעורב ותמצא יבשה מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ט וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה, כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו, אֶל הַתֵּבָה. י וַיָּחֶל המתין עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף רענן בְּפִיהָ, וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה כאשר נח היה בן 601, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הסיר את הגג, כי החלון היה קטן הַתֵּבָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ יבשו פְּנֵי הָאֲדָמָה. יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ. {ס}

היציאה מהתיבה

טו וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: טז "צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. יז כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ, מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, (הוצא) הַיְצֵא קְרֵי וּכְתִיב: בספרי תורה כתוב הוצא, אך קוראים היצא.
במהדורה זו בחרנו להציג את הכתיב בקטן ובסוגריים כדי להקל על הקריאה. אִתָּךְ, וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ". יח וַיֵּצֵא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. יט כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף, כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה. כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה. וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. כא וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם בגלל מעשי האדם הרעים, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו כבר מילדותו, וקשה לו להשתנות כשהוא מתבגר, וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. כב עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ קיום הארץ אני מבטיח כי, זֶרַע עונת הזריעה, באיזור חודש חשון, בסתיו וְקָצִיר עונת הקציר, באיזור חודש אייר, באביב וְקֹר סוף החורף, התקופה הקרה ביותר בחורף וָחֹם סוף הקיץ, התקופה החמה ביותר בקיץ וְקַיִץ תחילת עונת החום, (קיץ הוא פירות בגמר הבשלתם, בעיקר תאנים ("כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ", ישעיהו כח, ד), ולכן התקבל כשם המתאר את התקופה בה קוטפים את התאנים ומייבשים אותם) וָחֹרֶף תחילת עונת הקור (חורף מלשון "בִּימֵי חָרְפִּי" (איוב כט, ד, בימי קדמותי), כלומר תחילת הגשמים, וְיוֹם וָלַיְלָה, לֹא יִשְׁבֹּתוּ לא יפסיקו כפי שהפסיקו במבול".

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• סדר התאריכים במבול מסובך וקשה להבנה, ויש דעות שונות בפירוש החודשים והשנים הנזכרים. ראה במאמרים "תאריכים במבול" ותאריכים במבול - סיכום השיטות.
• ארכאולוגים רבים טענו שמצאו שרידים מהתיבה בהרי אררט. ביניהם רון ויאט ולאחרונה גם חוקרים אוונגליסטים. יחד עם זאת יתכן שאין בממצאים אלו ממש ועדיין חשיבות סיפור המבול במקומה עומדת.

יונה על כריכת הספר "נקסוס". במקרה שמו של מחבר הספר הוא "נח" ושמו הוא ראשי תיבות של המילה יונה: יובל נח הררי

• בפיוט "יום שבתון" שחובר על ידי רבי יהודה הלוי ישנם רמזים רבים לפרק זה: "יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ" - "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ" (פסוק ט), "זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ" בהשראת פסוק כא: "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ", וכן: "כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ עַל מֵי נֹחַ" לגבי הבטחת ה' שבסוף פסוק זה, ועל פי הפסוק בישעיהו נד ט: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ - כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ".
• היונה בישרה את סוף האסון הגדול, וכך הפכה לאחד מסמלי השלום.
• מדוע במקום בו איכזב העורב הצליחה היונה? אחד ההסברים הוא שהעורב לא העז להתרחק מטווח ראייה של התיבה מחשש שלא ימצא יבשה וגם לא ימצא את דרכו חזרה לתיבה. נח שלח את היונה בשאיפה שתחפש יבשה במרחק רב יותר שהרי יונים מסוגלים לנווט את דרכם חזרה לביתם ממרחקים עצומים. הררי מביא בספרו נקסוס את הסיפור על יונת הדואר שר אמי במלחמת העולם הראשונה (אם כי הוא גם מצטט היסטוריון שחולק על אמיתות הסיפור) וכן מספר על תפיסת יונת הדואר של המחתרת ניל"י בידי הטורקים - מה שהביא במובן מסויים לנפילת המחתרת.