ביאור:תאריכים במבול

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!

התאריכים בפרשת המבול הם לא פשוטים, ולכן חשבתי שכדאי לסכם אותם בצורה מסודרת ע"פ סדר הפסוקים: (מספר הפרק והפסוק כתוב בסוגריים):

(ז11) ב " "17.2.600" " (לחיי נוח) נפתחו ארובות-השמיים ומעיינות-התהום.

(ז12) הגשם היה על הארץ " "40 יום ו40 לילה" " .

(ז13) " "בעצם היום הזה" " בא נוח אל התיבה עם כל החיות.

(ז17) המבול היה על הארץ "" " "40 יום" " , ובאותה תקופה רבו המים והרימו את התיבה מעל הארץ.

(ז18) המים גברו ורבו על הארץ, התיבה הלכה על פני המים, המים כיסו את כל ההרים הגבוהים, וכל היקום נמחה.

(ז24) המים גברו על הארץ " "150 יום" " .

(ח1) ה' העביר רוח על הארץ, המים שככו, ארובות-השמים ומעיינות-התהום נסכרו.

(ח3) המים שבו מעל הארץ; המים חסרו מקצה " "150 יום" " .

(ח4) ב " "17.7" " נחה התיבה על הרי אררט.

(ח5) המים חסרו עד " "1.10" " , וב " "1.10" " נראו ראשי ההרים.

(ח6) מקץ " "40" " יום שלח נוח את העורב והוא יצא יצוא ושוב.

(ח8) נוח שילח את היונה והיא שבה אל התיבה.

(ח10) נוח חיכה עוד " "7" " ימים אחרים, ושילח שוב את היונה, והיא שבה עם עלה-זית.

(ח12) נוח חיכה עוד " "7" " ימים אחרים, שילח שוב את היונה והיא לא שבה אליו.

(ח13) ב " "1.1.601" " חרבו המים מעל הארץ.

(ח14) ב " "27.2" " יבשה הארץ.

אם נתייחס רק לתאריכים שכתובים בפרשה, נקבל תרשים כזה:

" "27.2" "

" "1.1" "

" "1.10" "

" "17.7" "

" "17.2" "

(56 יום)

(88 יום)

(73 יום)

(147 יום)

(התרשים מסתמך על ההנחה שהתאריכים הם תאריכים עבריים רגילים, כמו בלוח של ימינו, בשנה לא-מעוברת; יש גם פירושים אחרים - ע' רש"י).

לפי זה, לא ברור למה בדיוק מתייחסים מספרי-הימים שכתובים בפרשה.

אם "גשם" זהה ל"מבול", אז ה " "40 יום" " שב-(ז12) זהים ל " "40 יום" " שב-(ז17). לפי זה, במשך ה40 יום הראשונים (מ 17.2 עד 28.3) ירד גשם. לפי זה, מה שכתוב ב-(ח2) " " "וייסכרו מעיינות תהום וארובות השמיים" " " קרה ב 28.3 .

לפי (ז24), המים גברו על הארץ (כלומר: היו גבוהים יותר מהארץ, כמו בתהלים קג יא: תאריכים במבול " " "כי כגבוה שמיים על הארץ גבר חסדו על יראיו" " " ) במשך " "150 יום" " . התקופה הזאת הסתיימה בין 17.7 לבין 1.10, אבל לא ברור מתי בדיוק זה היה:

  • א. זה בוודאי היה אחרי 17.7 כי מ 17.2 עד 17.7 עברו פחות מ 150 יום. התיבה היתה קצת שקועה במים (כמו כל חפץ שצף על המים), ולכן כשהיא נחה על הרי-אררט (ב 17.7) ההרים עדיין היו מכוסים במים.
  • ב. זה בוודאי היה לפני 1.10, כי כתוב " " "ויחסרו המים מקצה 150 יום... והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי" " ". ב 1.10 נוח יכל כבר לראות את ראשי ההרים שליד אררט - שהם בוודאי לא ההרים הגבוהים ביותר בעולם. 

לפי (ח3), המים התחילו להיות לחסר (כלומר: להיות נמוכים יותר מהארץ) מסוף התקופה הזאת של " "150 יום" " , והם הלכו וחסרו עד 1.10, ואז ראה נוח את ראשי ההרים (ח5).

שליחות הציפורים[עריכה]

ח6-7: "ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את-חלון התבה אשׁר עשׂה. וישׁלח את-הערב ויצא יצוא ושׁוב עד-יבשׁת המים מעל הארץ": נח עשה חשבון והגיע למסקנה, שאם עכשיו הוא רואה את ראשי-ההרים - כנראה יעברו עוד 40 יום לפחות, עד שיתגלו גם האזורים הנמוכים יותר של ההרים, שבהם בני-אדם יכולים לגור. ולכן רק לאחר " "40 יום" " (כלומר ב- 12.11) הוא שילח את העורב.

ח8-10: "וישׁלח את-היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה. ולא-מצאה היונה מנוח לכף-רגלה ותשׁב אליו אל-התבה כי-מים על-פני כל-הארץ וישׁלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל-התבה. ויחל עוד שׁבעת ימים אחרים ויסף שׁלח את-היונה מן-התבה": [ ע"פ מוטי אהרוני ]: לפי המילה "עוד", עולה שנח כבר המתין 7 ימים, כנראה מיום ששילח את העורב (12.11) ועד ששילח את היונה, לראשונה, ב-19.11.

אמנם, היה אפשר לפרש שהמילה "עוד" מתייחסת ל-40 הימים שחיכה נוח לפני ששילח את העורב, ולפי זה - נוח לא חיכה כלל לפני ששילח את היונה לראשונה, אלא שילח אותה יחד עם העורב, ב-12.11.

אך על פי ההיגיון, לא היה כל טעם לשלח את העורב וגם את היונה יחד. היונה, כך נראה, נשלחה שבעה ימים לאחר שהתברר, שהעורב "נכשל בשליחותו".

אם כך, נוח שילח את היונה לראשונה (ח8) ב-19.11, לאחר מכן (ח10) ב-26.11, ופעם שלישית (ח12) ב-3.12, והיא לא שבה אליו עוד.

משום-מה, רק כ 27 יום לאחר מכן (ב 1.1) חרבו המים מעל הארץ (כלומר: לא היו מים ממש, אבל הקרקע עדיין היתה לחה) , ורק ב 27.2 הארץ היתה יבשה לגמרי.

הבעיה בפירוש הזה היא שלפיו כל הפסוקים כתובים בפרשה בלי סדר, "אין מוקדם ומאוחר", ויש הרבה חזרות וכפילויות. ולכן נראה לי שצריך למצוא פירוש יותר טוב.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 8; לא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-08-01.


תגובות[עריכה]

מאת: מוטי אהרוני

150 הימים של התגברות המים נמשכו מ-27.3.600 עד 27.8.600. אם 150 הימים כוללים את 40 ימי המבול - הם נמשכו עד 17.7.600. מכאן, שבמקרה הראשון נחה התיבה בעוד המים מתגברים, ואילו במקרה השני - בטרם החלו המים לחסור. את הבעיה הזאת "מנסה" לפתור אברהם אריה עקביא (בספרו "סדרי זמנים לפי המסורת") כך: החודש השביעי (ח 4) הוא השביעי מאז שפסקו הגשמים, כלומר התיבה נחה על הרי אררט ב-17.10.600, והמים חסרו עד האחד בחודש העשירי (ח 5), הוא העשירי לחודש שהתחיל בו המבול, כלומר 1.11.600.

מאת: מוטי אהרוני
לדעתי, נפלה טעות בפסקה המתחילה במילים: "אם 'גשם' זהה ל'מבול'".
אם המבול (הגשם) החל לרדת ב-17.2, הרי 40 הימים נמשכו עד ל-26.3. מ-17.2 עד סוף החודש (בהנחה שזה היה חודש בן 30 יום) - 14 יום, ועוד 26 יום, הרי הם 40 יום, ואם החודש השני (מרחשוון?) היה בן 29 יום, הרי 40 הימים נמשכו עד 27.3.
מאת: מוטי אהרוני
כמה פעמים שילח נח את היונה?
לפי פסוק ח 10 ("עוד"), עולה שנח כבר המתין 7 ימים, כנראה מיום ששילח את העורב (12.11) ועד ששילח את היונה, לראשונה, ב-19.11. לפי האמור כאן, עולה שנח שילח את היונה ארבע פעמים ולא שלוש כפי שכתוב.
על פי ההיגיון, לא היה כל טעם לשלח את העורב וגם את היונה יחד. היונה, כך נראה, נשלחה שבעה ימים לאחר שהתברר, שהעורב "נכשל בשליחותו".
מאת: אראל
אמנם, היה אפשר לפרש שהמילה "עוד" מתייחסת ל-40 הימים שחיכה נוח לפני ששילח את העורב (כלומר, בנוסף ל-40 הימים האלה, הוא חיכה 7 ימים אחרים). אך לפי זה עדיין לא ברור מדוע היה צריך לשלוח את העורב והיונה ביחד.
לדעתי ניתן אולי לפרש שהעורב "יצא יצוא ושוב", כלומר, נשאר להתעופף לו סביבות התיבה ולא ביצע את שליחותו, מה שגרם לנוחלשלוח מיד את היונה. נחום - שיחה 05:13, 3 בנובמבר 2014 (IST)

ראו גם[עריכה]


קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/mbul