ביאור:בראשית כה
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)
א וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. ב וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ. ג וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן, וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים. ד וּבְנֵי מִדְיָן: עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה, כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה.
ה וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים הגר וקטורה אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת, וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה מזרחה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.
| ציון קבר אברהם במערת המכפלה |
ז
וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים.
ח
וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ שבע ימים, שהשיג בימי חייו את כל חפצו, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
ט
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא.
י
הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת - שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ.
יא
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם באיזור של בְּאֵר לַחַי רֹאִי. {פ}
יב
וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם.
יג
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם: בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל - נְבָיֹת ,וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם.
יד
וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא.
טו
חֲדַד וְתֵימָא, יְטוּר, נָפִישׁ וָקֵדְמָה.
טז
אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם גרו בישובים בלי חומה מסביב וּבְטִירֹתָם ישובים מוקפים בחומה, שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם כל אחד נשיא לאומה אחת.
יז
וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל, מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
יח
וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי ממזרח ל מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה בדרך המובילה לארצם של האַשּׁוּרִם (לעיל פסוק ג), עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו מזרחית לבני קטורה נָפָל שכן (כפי שנובא "וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן" - בראשית טז יב) . {פ}
|
פרשת תולדות
|
יט וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. כ וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם ממקום (ממדינת) ארם, מהעיר חרן הנמצאת בתוכה (כפי שנכתב בפרק הקודם: "וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם, אֶל עִיר נָחוֹר"), אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. כא וַיֶּעְתַּר התפלל יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח מול פני אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא, וַיֵּעָתֶר קיבל את תפילתו לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. כב וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר: "אִם כֵּן אם יש לי כזה סבל - לָמָּה זֶּה אָנֹכִי בהריון"? וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה. כג וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ אחד העמים יגבור על השני, וְרַב הגדול יַעֲבֹד צָעִיר".
| עשו מוכר את הבכורה, רמברנדט, 1641 |
כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, וְהִנֵּה תוֹמִם תאומים בְּבִטְנָהּ. כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת כמעיל עשוי מעור בהמה שֵׂעָר, וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו מלשון "עשוי", שהיה שערו מוכן כמו של מבוגר. כו וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב מלשון 'עקב'. וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם. כז וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים. וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד לצוד חיות ועופות, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יושר ושלום, יֹשֵׁב אֹהָלִים רועה צאן. כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בשר חיות שצד לו עשיו בְּפִיו, וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב.
כט
וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד תבשיל של ירקות או קטניות, וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף.
ל
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב: "הַלְעִיטֵנִי נָא תאכיל אותי בבקשה מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי עָיֵף אָנֹכִי" - עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ את שם העם שיצא ממנו 'אֱדוֹם' על שם 'הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה' (וגם על שם שעֵשָׂו היה אדמוני).
לא
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: "מִכְרָה כַיּוֹם עכשיו אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי".
לב
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת ברעב הזה, כביכול, וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה".
לג
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: "הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם", וַיִּשָּׁבַע לוֹ, וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב.
לד
וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ, וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַיֶּעְתַּר התפלל יִצְחָק לַיהוָה... וַיֵּעָתֶר קיבל את תפילתו לוֹ יְהוָה" (פסוק כא) - לשון נופל על לשון
- "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (פסוק לד) - לאחר ששבע עשו מהנזיד עדשים תהה כנראה אם אכן עשה עסקה טובה. כדי להצדיק את מעשיו בעיני עצמו החליט שהבכורה היא דבר חסר חשיבות. בפסיכולוגיה חברתית מכנים זאת כיום דיסוננס קוגניטיבי.
- "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת, וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה" - חלק מהמפרשים הסבירו שעשו היה נתון לסכנת מוות בכל רגע בגלל היותו איש ציד, ולכן חשב שממילא לא ירוויח דבר מהבכורה. אולם נראה שיש כאן עניין יותר מהותי: השקפת העולם שלו היא "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" - אין משמעות רוחנית או ערכית שהרי בסוף כולם מתים. יעקב מבין שאדם בעל השקפה כזו לא יכול להיות ממשיך דרכו של יצחק ובהמשך גם רבקה ויצחק הבינו זאת. (הרבנית שרון רימון, תורת עציון, 242)
- "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו" - השימוש בעבר רחוק מעיד שיעקב נתן לעשו את הלחם והנזיד עוד לפני שעשו מכר לו את הבכורה, להדגיש שהמכירה לא היתה תחת לחץ רעבו של עשו.
- ראו פרק זה בבמהדורת הביאור המעומדת
