ביאור:בראשית כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית כג)


Burial of Sarah.png
קבורת שרה, מאת גוסטאב דורה

פרשת חיי שרה
סיכום הפרשה ומאמרים

אברהם קובר את שרה במערת המכפלה

א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים, שְׁנֵי חַיֵּי השנים שחייתה שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיָּבֹא לאוהל שלה אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.

ג וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ עד אז ישב על האדמה ליד גופתה של שרה, וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: ד "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי". ה וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: ו "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי: נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ ואין אתה צריך אחוזת קבר או בית קברות משלך קְבֹר אֶת מֵתֶךָ. אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה לא ימנע מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ". ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ השתחווה (לאות תודה על האדיבות שלהם, אך גם הביע בכך שהוא מעוניין להמשיך לדון עמהם) לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת.

ח וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר: "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי, שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי ובקשו בשבילי מ- בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר. ט וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ, אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ. בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר". י וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת, וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, לְכֹל לפני כל בָּאֵי הנמצאים ב שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: יא "לֹא אֲדֹנִי אדוני, דבריך אינם נכונים, שְׁמָעֵנִי, הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ כביכול 'קח בחינם', אך המשמעות היא שהיא תישאר הרכוש של עפרון, לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ". יב וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ.

יג וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר: "אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי, נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה". יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: טו "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ שהיא שווה "רק" - אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא זה לא סכום משמעותי, וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר". טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם את המחיר של הקרקע (והבין את הרמז) אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר מטבע סחיר - שכל סוחר מוכן לקבל אותו. יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא שם נוסף לחברון (ראה פסוק יט). הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב, יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לקניין לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל לכל, לעיני כל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ. יט וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא, הִוא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם, לַאֲחֻזַּת קָבֶר, מֵאֵת בְּנֵי חֵת. {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • בתחילה מבקש אברהם רשות מתושבי הארץ למכור לו חלקה למרות שהוא "גֵּר וְתוֹשָׁב" בארצם. רק לאחר ששיכנע אותם, הוא עובר למשא ומתן עם המוכר הספציפי, עפרון. גם בהמשך הודגש "לְעֵינֵי בְנֵי חֵת" - בהסכמת כולם. כיצד אברהם משכנע את בני חת? הוא מדגיש שמתו לפניו, וכן שהוא מעוניין רק ב"אֲחֻזַּת קֶבֶר", "אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ", ולא בשדה אחוזה. גם המילה החוזרת "עמכם": "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם" מדגישה שגם לאחר המכירה הוא ישאר במעמד של גר (וכך גם בהמשך המילה "בְּתוֹכְכֶם"). עפרון אכן משתכנע ולאחר תרגיל של "אני לא יכול למכור" הוא נוקב במחיר הגבוה של 400 שקל כסף, אך מתרץ זאת בכך שהוא גם מוכר יחד עם המערה גם את השדה.
  • מדוע מסופר הסיפור באריכות? סקר ארכאולוגי של קתלין קניון העלה שבתקופת האבות (המחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס) התקיימו בארץ שתי צורות של קבורה: האחת - באחוזת קבר משפחתית - כך נהגו החקלאים בעלי האחוזות, והאחרת - קבורת אדם בודד בשטח ריק ורחוק מיישוב - כך נהגו נוודים ורועי צאן. בפרשת זו מתחיל שינוי במעמדו של אברהם ביחס לארץ. מנווד לאחד מבעלי הארץ. לאברהם הובטח "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (בברית בין הבתרים), ומכיוון שתרח מת בחרן יש משמעות להבטחה זאת רק באחוזת קבר משפחתית מכאן ולהבא. (שתי ההערות על פי הרב סמט, תורת עציון, 209)