ביאור:בראשית לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית לה)


יעקב עובר משכם לבית אל. דבורה מינקת רבקה מתה ונקברת שם

א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב: "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם, וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ שהתגלה לך בחלום, לעיל פרק כח בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ". ב וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אלילים מהשלל של העיר שכם אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. ג וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל, וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי". ד וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם, וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם ליד העיר שכם. ה וַיִּסָּעוּ, וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים פחד גדול עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם, וְלֹא רָדְפוּ בניגוד לחששו של יעקב בסוף הפרק הקודם אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב. ו וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, הִוא בֵּית אֵל, הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ. ז וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם "אֵל בֵּית אֵל ציטוט מתוך דברי ה' ליעקב המובאים לעיל לא, יג ופירושם: האל הנגלה אליך בבית-אל", כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו. ח וַתָּמָת דְּבֹרָה שהוזכרה לעיל (כד, נט) מֵינֶקֶת רִבְקָה, וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל למרגלות ההר שעליו ישבה בית אל תַּחַת הָאַלּוֹן, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ לזכר הבכי על דבורה אַלּוֹן בָּכוּת. {פ}

Metz Der Tod Rahels.jpg
מותה של רחל, גוסטב פרדיננד מץ, 1847
ה' מברך את יעקב ויעקב בונה מצבה

ט וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בנוסף על ההתגלות הקודמת (לעיל כח, יג), בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. י וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים: "שִׁמְךָ 'יַעֲקֹב' עכשיו שמך יעקב, אבל בעתיד - לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד 'יַעֲקֹב' כִּי אִם 'יִשְׂרָאֵל' יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: יִשְׂרָאֵל". יא וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי. פְּרֵה וּרְבֵה, גּוֹי עָם המחולק ל-12 שבטים וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ, וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ מאיברי ההולדה שלך יֵצֵאוּ. יב וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק - לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ". יג וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ. יד וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, מַצֶּבֶת אָבֶן, וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ יין מזוג במים, וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן. טו וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים: 'בֵּית אֵל'.

רחל יולדת את בינימין ומתה בלידה

טז וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה, וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. יז וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ, וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת: "אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן כמו שביקשת בתפילתך בלידת יוסף". יח וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה כאשר כמעט מתה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ 'בֶּן אוֹנִי' בן כוחי, הבן שנולד לי בשארית כוחותי, וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין בן כוחי (גם למילה 'ימין' יש משמעות של כח). יט וַתָּמָת רָחֵל, וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם אפרתה הוא שמה הקדום של בית לחם. כ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ, הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם יום מתן תורה.

ראובן שוכב עם בילהה. סיכום בני יעקב.

כא וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל, וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה הרחק מעבר לְמִגְדַּל עֵדֶר. כב וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא בחבל ארץ מגדל-עדר וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל המשך הפסוק בפִסקה הבאה, ובא להראות שלמרות חטא ראובן, עדיין כל ה-12 המשיכו להיחשב כולם כבני יעקב, {פ}

וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר: כג בְּנֵי לֵאָה: בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן. כד בְּנֵי רָחֵל: יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. כה וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל: דָּן וְנַפְתָּלִי. כו וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה: גָּד וְאָשֵׁר. אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם.

יעקב עובר לחברון. יצחק נפטר.

כז וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע, הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק. כח וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק, מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה. כט וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (פסוק כב) - יעקב לא מיהר לנזוף בראובן, ועשה זאת רק בסוף ימיו (בראשית מט ג, וראה גם בדברי הימים א ה א). דוקא בגלל שהפגיעה היתה אישית בו, הוא התאפק מלכעוס, מתוך הנחה שראובן יבין את חומרת מעשהו ויחזור בתשובה. (הרב עזריאל אריאל)
  • "בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו" - למרות שהיא וזילפה כבר תוארו בעבר כ"נְשֵׁי אָבִיו" (בראשית לז ב) - יתכן שראובן רצה להבליט במעשהו את העובדה שבלהה היא פילגש של יעקב, ושגם בניה הם בדרגה מישנית. כנגד כך בא המשך הפסוק ומדגיש "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר", כולם בני יעקב, וכולם שוים בעיניו.