קטגוריה:בראשית לה ב
ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔/וֹ וְ/אֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑/וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַ/נֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּ/תֹכְ/כֶ֔ם וְ/הִֽטַּהֲר֔וּ וְ/הַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵי/כֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַר יַעֲקֹב לַאֲנָשׁ בֵּיתֵיהּ וּלְכָל דְּעִמֵּיהּ אַעְדּוֹ יָת טָעֲוָת עַמְמַיָּא דְּבֵינֵיכוֹן וְאִדַּכּוֹ וְשַׁנּוֹ כְּסוּתְכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יַעֲקב לְאִנְשֵׁי בַּיְיתֵיהּ וּלְכל דְעִימֵיהּ עִטְרוּן יַת טַעֲוַת עַמְמַיָא דְבֵינֵיכוֹן דִדְבַרְתּוּן מִבֵּית טַעֲוַות שְׁכֶם וְאִידְכּוּ מִסוֹאֲבוֹת קְטוֹלַיָא דִקְרַבְתּוּן בְּהוֹן וְשַׁנוּ כְּסוּתְכוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
"הנכר" - שיש בידכם משלל של שכם
"והטהרו" - מע"א
"והחליפו שמלותיכם" - שמא יש בידכם כסות של ע"אאבן עזרא (כל הפרק)
הסירו את אלהי הנכר — חלילה חלילה שישכב הנביא עם עובדת אלהי נכר. ופירושו תמצאנו בפרשת וילך משה.
והטהרו — שירחצו הגוף, והחליפו שמלותיכם. מהמקום הזה נלמוד, שחייב כל ישראל כאשר ילך להתפלל למקום קבוע, להיות גופו נקי ומלבושיו נקיים:מלבי"ם (כל הפרק)
(ב) "ויאמר יעקב". הזהירם על בעור ע"ז ומשמשיה, ועל טהרת הגוף והבגדים לעבודת ה', ורמז ג"כ על בעור הדעות ומחשבות הזרות שהם אלהי הנכר אשר בתוך איש ולב עמוק, וטהרת המעשים והחלפת המדות הרעות, שהם מכונים בגדי האדם ולבושיו:
כלי יקר (כל הפרק)
"הסירו אלהי הנכר אשר בתוככם". הל"ל אשר בידכם, כמ"ש ויתנו אל יעקב כל אלהי הנכר אשר בידם. לפי שכל מעשה קדמה לו המחשבה, והרהור עבירה קודם שיעשה המעשה. ועל כן צוה להם לטהר תחילה חטא ההרהור ואמר הסירו אלהי הנכר אשר בתוככם ממש, כי אמר יעקב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם והיו מהרהרים בע"ג שבידם, והטהרו. כי עי"ז יברא לכם ה' לב טהור. או יאמר על סתם הרהור חטא הבא מצד היצה"ר שנקרא אלהי נכר אשר בתוככם כאמרו רז"ל (שבת קה:) לא יהיה בך אל זר (תהלים פא.י) איזו אל זר שבתוך גוף האדם הוי אומר זה יצה"ר, ואח"כ הזהירם על תקון חטא המעשה לאמור הסירו הבגדים הצואים והלבישו אתכם מחלצות, כי מצינו בכל מקום שהמלבוש כנוי אל המעשים כמ"ש (קהלת ט.ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, על זה אמר והחליפו שמלותיכם. ונקומה ונעלה בית אל. כי אין לבא אל שער המלך בלבוש מלולכך בחטא ועון עד אשר יתקנו תחילה חטא ההרהור והמעשה. ויתנו אל יעקב כל אלהי הנכר אשר בידם. כי בזה תקנו חטא המעשה וההרהור כאחד, המעשה כפשוטו בביטול הע"ג אשר בידם, והסרת היצה"ר אל נכר אשר בתוכם ממש רמז ג"כ באמרם אלהי הנכר אשר בידם, כארז"ל ש(בר"ר לד.י) הרשעים ברשות לבם אבל הצדיקים לבם ברשותם ובידם, וזהו אלהי הנכר אשר בידם הורו שזהו שבתוכם הרי הוא בידם, זהו רמז נכון קרוב לשמוע.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם
ראו רחל גנבה את התרפים - אולי משום שרצתה לעבוד את ה' באמצעותם
כאשר אלוהים הודיע ליעקב שיעקב ברח מעשו אחיו (ביאור:בראשית לה א), יעקב הבין שבעייני אלוהים הוא פשע נגד עשו, ועכשו אלוהים הורה לו להטהר. יעקב הבין שכל אחד במחנה פשע גם הוא, ויעקב מזמין את כולם להטהר יחד איתו.
יעקב אמר: "הָסִרוּ". הוא לא אמר תנו לי, או אספו. יעקב לא דרש נזמים מהאוזנים ולא הזכיר נזמים בכלל. האנשים הבינו שיעקב מתכוון להסיר את אלהי הנכר לצמיתות. האנשים מעצמם חשבו שיעקב רוצה לעשות כלים למזבח והם התנדברו לתת את אלהי הנכר והנזמים ליעקב. כמובן האנשים לא יכלו למכור את הפסלונים כי לא היו קונים בקרבתם. הם לא יכלו להחביא כי הם ידעו שאם בעתיד הם ימצאו שהם מחזיקים תרפים יעקב יכעס עליהם, כך לא היתה להם ברירה אלא לתת ליעקב.
אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ
"אֶל בֵּיתוֹ" כולל את המשפחה המצומצמת של נשותיו ובניו.
"כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ" כולל את אנשיו, ככתוב: "וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים" (ביאור:בראשית ל מג) אשר יצאו מחרן איתו, ובנוסף בני יעקב לקחו משכם את "כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם" (ביאור:בראשית לד כט). כך אשר "עִמּוֹ" כולל הרבה מאוד חיילים, אנשים, נשים וטף.
"עִמּוֹ" - כתוב בגוף ראשון, כלומר יחד עם יעקב, אבל לא כתוב 'שלו', כלומר, מחבר הפרק לא העניק בעלות על "כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ" ליעקב בלבד, כי חלק שייך לבניו, אחרי כיבוש שכם.
כאשר ירד יעקב למצרים הם לקחו את כל רכושם "וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם, וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה: יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ" (ביאור:בראשית מו ו), וברור שכל העבדים והשפחות כלולים ב"רְכוּשָׁם". "רְכוּשָׁם" מופיע ברבים כי בניו רכשו צאן ועבדים נוספים בכנען.
וכך גם בצאתם ממצרים "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות יב לח), רכושם שהלך וגדל גם במצרים.
אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם
רש"י מדגיש שמדובר בפסלונים ותכשיטים שכבשו בני יעקב בשכם ושאנשי שכם, ששועבדו, לקחו איתם.
לפי הכתוב "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" רואים שיעקב ידע שיש אלוהי נכר במחנה שלו. הוא לא הציק לאנשיו בהתחלה אבל חיכה לזמן המתאים, כאשר הוא התחזק והיה מוכן להודיע להם שלא יהיו יותר אלוהי נכר במחנהו, הוא נתן פקודה ופרסם אותה. משמעות הפקודה היתה שמעכשו והלאה כל שברשותו ימצאו אלוהי נכר ימצא אשם.
אנו יודעים שברשותה של רחל היו התרפים שרחל גנבה מאביה. קיימת אפשרות שיעקב היה נוכח בזמן שלבן, בכוונה, לא מצא את התרפים, ויעקב גם הוא הבין שרחל לקחה את התרפים בתקוה שהם יעזרו לה לקבל בן נוסף (ביאור:בראשית לא לה). רחל היתה בהריון מתקדם עם בנימין, בגיל מעל 40 שנה, וסביר שהיא לא תרצה ילדים נוספים לאחר ההריון הזה. יעקב חשב שהגיע הזמן שרחל תפרד מהתרפים. יעקב רצה לתת לרחל הזדמנות להפטר מהתרפים שלה, בעילום שם, בזמן שכל המחנה נפטר ממאלוהי הנכר שהיו ברשותם. סביר שרחל הסירה את התרפים כי במותה, תוך זמן קצר (ביאור:בראשית לה טז), לא נאמר שמצאו את התרפים אצלה.
בהמשך נאמר: "וַיִּתְּנוּ ... אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם" (ביאור:בראשית לה ד), ייתכן שהדגש משפט על המילה "כל", מראה שגם רחל נפטרה מתרפיה שהיא גנבה מלבן, ולבן העניק לה ולבניה בפרדתם (ביאור:בראשית לא מג).
אחרי שיעקב טמן את אלוהי הנכר (התרפים של רחל), הבטחון של רחל שהתרפים עוזרים לה חדל, ויעקב חשב שהשמירה האישית של אלוהים עליו עומדת לפקוע. שניהם הרגישו חסרי אונים ומבוהלים.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית לה ב"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.
