ביאור:בראשית לה יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לה יב: "וְאֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ."



לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ[עריכה]

(אילן סנדובסקי)
אלוהים הבטיח לאברם וליצחק את ארץ כנען. עכשו אלוהים מבטחי ליעקב שהוא יקיים את הבטחתו אשר הוא נתן לאברהם ויצחק.
אלוהים כבר הבטיח את כנען ליעקב בצאתו מכנען, ככתוב: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (ביאור:בראשית כח יג), אבל עכשו, כאשר יעקב חזר בהצלחה לכנען, שמו שונה לישראל, והוא הולך לחברון לאביו, אלוהים חשב לנכון לחזור על הבטחתו.

לאחר שאלוהים הסביר ליעקב שזרעו יהיה "קְהַל גּוֹיִם" (ביאור:בראשית לה יא), והעם יתפצל לעמים או כתות שונות, לא כל כך ברור מי מהגויים האלה קיבל את כנען, והאם הם יריבו ביניהם כל הזמן ב"ריב אחים" שהביאו חורבן והרס לעם ישראל.

זה שזרעו של יעקב קיבל את כנען, לא מונע מבני ישראל לקחת עוד ארצות. אלוהים לא הגביל את בני ישראל רק לארץ כנען הקטנה. בני ישראל רשאים לצאת לכל העולם, ואפילו לצאת לכוכבים אחרים, ולפזר את תורתו של אלוהים ביקום.