ביאור:בראשית לה יז

בראשית לה יז: "וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לה יז.

אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן[עריכה]

רחל קיבלה טיפול נאות והיתה לה מילדת לעזור לה. בזמן הלידה נוצרו קשיים שהכתוב לא מתאר.

כִּי גַם זֶה[עריכה]

לרחל היה חשוב לקבל בן נוסף. רחק קראה לבנה הראשון "יוסף", בתקווה שהיא תקבל בן נוסף (בראשית ל כד). השם ישראל כולל את האות "ר" לכבוד רבקה ורחל. לפני בנימין, לרחל היה רק בן אחד, יוסף, וכידוע יוסף היה שנוא על אחיו (ביאור:בראשית לז ד). רחל דאגה שאם יוסף ימות לפני שיהיו לו בנים, זרעה לא יהיה שותף לבני ישראל. כך כאשר בנימין נולד היא ידעה שעתידה הובטח להיות אחת האמהות, והיא היתה שותפה לאות "ר" יחד עם רבקה. ואכן, בהמשך, השבטים אפרים ומנשה, אבדו וזרעו של יוסף לא נשאר כחלק מהיהודים, אבל בנימין הצטרף לשבט יהודה ושרד.

וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר[עריכה]

לפי הזמן של המילה "בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ", נראה שבזמן תהליך הלידה הקשה, לפני שהוולד יצא לגמרי, המילדת אמרה לרחל שהתינוק הוא בן. בלידה רגילה, כאשר הראש מוביל ביציאה, כאשר רואים את מין הוולד, הלידה תגמר תוך שניות נוספות כאשר הרגלים יוצאות מצואר הרחם. במקרה הזה נראה שהמילדת ראתה את מינו של הוולד, אבל הלידה המשיכה להיות קשה. אפשרי שבנימין יצא עם רגליו או חלק אחר מגופו נתקע בצואר הרחם וגרם לקשיים. המילדת ידעה שלרחל חשוב שהוולד יהיה בן, ואפילו אם המילדת לא ראתה את מין הוולד, היא אמרה לה שהוולד הוא בן כדי להרגיע את רחל ולהקל עליה בלידה. ייתכן שהמילדת מיהרה להודיע לרחל את מין הוולד כי היא חששה שרחל תמות בזמן הלידה, דבר שיסבך את הלידה עוד יותר.

המשפט הבא מתאר את התהליך "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי" (ביאור:בראשית לה יח) לא עוזר לדעת האם התינוק כבר יצא או לא. אולם מתגובת רחל רואים שהיא שמעה שהתינוק הוא בן, נתנה לו שם חזק, והיא עוד היתה מסוגלת לדבר ברור כדי שאנשים יבינו.

הכל היה תהליך נמשך אחד: לרחל היו קשיים, המילדת דיברה, רחל התחילה להחלש, רחל חשבה שהיא תמות, והיא קראה שם לתינוק "בֶּן אוֹנִי". אין הוכחה ברורוה האם רחל מתה לפני סוף הלידה או מיד אחרי הלידה, או האם המילדת באמת ידעה את מין הנולד כאשר היא אמרה את דבריה. אולם התוספת המיותרת "כִּי מֵתָה" מראה שאחרי שהמילדת אמרה את דברה, רחל בשארית כוחותיה, בצאת נפשה, נתנה את השם לתינוק ומתה, הן הרי לא יכול להיות שהיא דיברה לאחר מותה.

אַל תִּירְאִי[עריכה]

ממה היה לרחל לירוא כאשר מין התינוק כבר נראה?

שתולד לה בת?

שהתינוק לא יצא?

שהתינוק יהיה מת?

שהתינוק יהיה פגום?

שהיא תמות בלידה?

במשפט הקצר הזה, המילדת הודיעה לרחל: התינוק הוא בן, הוא חי, הצלחת, מעכשו הכל יהיה בסדר, אל תראי, ליעקב יהיו 12 בנים, (שזה מספר מעולה, לפחות בתרבות בני קדם שחישבו על בסיס 60, 360) וכל כך רצית להשלים ליעקב בן.

ומה עשה יעקב?[עריכה]

אחרי הטקס בבית-אל, יעקב חשב שהשמירה האישית של אלוהים עליו פקעה, והבטחון של רחל שהתרפים עוזרים לה חדל. שניהם הרגישו חסרי אונים.

לא נאמר שיעקב התפלל בשביל רחל כדי להקל עליה. לא נאמר שרחל קראה לעזרה. השקט המדהים הזה מראה על יחס מרוחק בין יעקב, רחל, ואלוהים בזמן צרתה של רחל.