גור אריה על רש"י בראשית לה
<< · גור אריה על רש"י · בראשית · לה · >>
[א] לפי שאיחרת בדרך נענשת. דאם לא כן לא הוי ליה למימר "קום", רק "עלה בית אל", אלא כך אמר לו - למה אתה יושב, שאין לך לשבת ולאחר הנדר, אלא קום ועלה בית אל. ולעיל (רש"י לב, כב) דפירש מפני שמנעה מעשו הרשע נענש, בודאי נענש מפני שמנעה מעשו הרשע - ונפלה ביד רשע מדה כנגד מדה, הוא מנעה מרשע - ונפלה ביד רשע, דאין לומר מפני שאיחר בדרך נענש, דמאי ענין עונש איחור דרך להיות נענש על דבר זה, אלא בודאי מפני שמנעה מעשו הרשע נענש, אלא על ידי שאיחר נדרו היתה פנקסו מתבקשת, והכי נמי היתה החטא מתבקש מה שעשה כבר שמנעה מעשו, ואילו לא אחר נדרו לא היתה הגזירה נעשה עתה, ושמא על ידי תפילה ותשובה היתה הגזירה מתבטלת בין כך ובין כך, והכי קיימא לן (ירושלמי נדרים פ"א ה"א) איחר אדם את נדרו פנקסו מתבקשת, שנאמר (משלי כ', כ"ה) "ואחר נדרים לבקר", איחר האדם נדרו פנקסו מתבקשת:
[ב] והטהרו מע"ז. דלפני זה נזכר עבודה זרה "והסירו אלקי נכר", ואחריו כתיב "והחליפו שמלותיכם", ועל כרחך משום עבודה זרה יחליפו הבגדים, דאי מטומאה - סגי ליה בטבילה, אלא מעבודה זרה, ואם כן "הטהרו" דכתיב גם כן מעבודה זרה (כ"ה ברא"ם):
[ד] שהקב"ה בבית אל. דאין פירושו כמו "אל אלקי ישראל" (לעיל לג, כ), דהתם פירושו שהוא אלקי ישראל, שעשה עמו נסים והוא אלקיו להצילו (רש"י שם), אבל כאן למה יאמר "אל בית אל", אלא פירושו '[גילוי] שכינתו בבית אל', ואם כן חסר בי"ת, והוא כמו 'אל בבית אל', ובענין אחר למה יקרא "בית אל":
[ה] אבל אחד מכל שאר הלשונות וכו'. פירוש שמזה ראיה דלשון מרות ואדנות גורם לשון זה לומר בלשון רבים:
[ו] ולפיכך העלימו יום מיתתה מפני שהקב"ה בירך את יעקב ברכת אבלים, כדכתיב (פסוק ט) "ויברך אותו", ופירושו (רש"י שם) ברכת אבלים, והוי ליה למכתב מיתתה. לאפוקי בלאה לא נכתב שום דבר, ולא הוי למכתב מיתתה כיון שלא זכר שום דבר מן מיתתה. ומה שפירש שהעלימו יום מיתתה שלא יקללו אותה - שכתוב (ר' ישעיה ל, כא) "ואזנך תשמענה מאחריך וגו'", שבני אדם מספרים אחר מיטתה מה היה בימיה, לפיכך דוקא מיתתה העלימו מטעם זה, שאין למת אשר יצא ממנו דבר רע - כבוד במיתתו, שהכל מספרים מה שהיה בחייו. אף על גב דיצחק יצא ממנו עשו ולא העלימו את מיתתו (פסוק כט), לא קשה מידי, שכן אמרו רז"ל בפרק המפלת (נידה דף לא.) כי האם נותנת דם ובשר (וגידים), כל הדברים החומרים שממנו יבא הפחיתות, אבל מן האב יבאו דברים שאינם חומרים כל כך, ולפיכך הפחיתות והרשעות תלוי באם מה שנתנה לו דברים פחותים רעים:
[ז] לשון אדם הבא במארב כו'. דאם לא כן אם בא לתת לו שם "ישראל" למה לו לומר "לא יקרא עוד שמך יעקב", כאילו שם יעקב גנאי לו, אלא מפני שהוא לשון אדם הבאה במארב ועקבה, לכך אמר "לא יקרא עוד שמך יעקב":
[ח] אעפ"י שנתעברה ממנו כו'. וקשה מנא ליה שנתעברה הימנו, שמא אחר נבואה זו נתעברה, ושהה אחר נבואה זו בבית אל עד ימי עבור, ויראה כיון שאמר לו למעלה בשביל שאחרת בדרך נענשת (רש"י פסוק א), אם כן אין סברא שישהה שם זמן חצי שנה בחנם:
[ט] גוי בנימין גוים מנשה ואפרים. עיין בפרשת ויחי אצל "קהל עמים" (מח, ד, ושם גו"א אות ג):
[י] במקום אשר דבר אתו איני יודע מה מלמדינו. ותימה לי מאד ולמה אינו יודע מה מלמדנו, דהרי משמע כי המקום הוא מיוחד לשכינתו יתברך, דהא קרא שם המקום אשר דבר אתו "אל בית אל" (פסוק ז), ולא תמצא זה בשום מקום, אף על גב שדבר עם אברהם ועם יצחק לא קרא שם המקום, חוץ מיעקב שקרא שם למקום, מוכיח כי המקום גורם, כי ידע יעקב בקדושת המקום, ולפיכך נאמר "במקום אשר דבר אתו" לומר שהמקום גורם, אם כן שפיר ידענו מה מלמד אותנו:
[יב] ועם בנימין נולדה תאומה יתירה. ואם תאמר ולמה נולדה עם בנימין תאומה יתירה, ויש לפרש כי עם יוסף לא נולד שום תאומה, וכן יש במדרש בפירוש (פרקי דר"א פרק לו) שלא נולדה עם יוסף תאומה לפי שהוא ראוי לישא את אסנת בת פוטיפרע במצרים (להלן מא, מה), ולפיכך לא נולד תאומה עמו - ונולדה התאומה עם בנימין אחיו, כי כן דרשו (סוטה דף לו:) גם כן שהיה ראוי יוסף להעמיד י"ב שבטים אלמלא שיצא הזרע מבין אצבעותיו, ואפילו הכי נולדו מבנימין אחיו ונקראו על שם יוסף, דהרי נולדו מיוסף שתים (להלן מו, כ) ומבנימין עשרה (שם, שם, כא), הכל שנים עשר, ונקראו תולדות בנימין על שם יוסף, "בלע" ו"בכר", "בלע" - שנבלע בין האומות, ו"בכר" שהיה בכור, כדאיתא בפרשת מקץ בפירוש רש"י (להלן מג, ל) ממדרש חכמים (סוטה דף לו:), ולפיכך גם אשתו שהיתה ראויה ליוסף באה מבנימין, ונולדו עם בנימין שתי תאומות כדי שיולד ממנה הבנים שהיו ראוים ליוסף גם כן:
אמנם עיקר הדברים מה שהיה לבנימין תאומה יתירה וליוסף לא היתה תאומה כלל הוא מפני כי יוסף הוא הראש ממטתו של יעקב, והוא שאמר עליו (להלן לז, ב) "ואלה תולדות יעקב יוסף" שהוא העיקר של תולדות יעקב (רש"י שם), ולפיכך נולד יחידי כמו כל דבר שהוא שורש הדבר ועיקרו שהוא אחד. ובנימן היו לו שני תאומות בעבור שהוא היה הסוף, וכמו שהראש ראוי שלא יהיה לו תאומה, כך הסוף יש לו רבוי תאומה, בעבור שכל סוף הוא השלמת הכל - יש בזה השלמה מיוחדת יותר מן שלימות החלק, ולפיכך עם בנימין שהוא האחרון ועמו נשלמו שנים עשר שבטים - נולדה נקיבה יתירה; האחת מה שהוא אחד מן השבטים ויש לו זוג, ועוד אחת מה שיש לבנימין השלמה יתירה כמו שאמרנו, לכך נולדה עמו עוד תאומה אחת, שהנקיבה היא השלמת האדם. וכן היה בהבל נולדה עמו תאומה יתירה (רש"י לעיל ד, א) לטעם זה, והבן זה מאד. לכך ב' בחינות יש בבנימין; האחד מצד עצמו כמו שאר השבטים, והבחינה השני מצד שהוא השלמת השבטים, וזה דבר בפני עצמו, ולפיכך נולדו עמו שתי תאומות. [נמצא כי שלשה חילוקים יש; יוסף - שהוא ראש, ואין שייך בראש השלמה כלל, שהרי הוא ראש, לכך לא נולד שום נקבה - שהיא השלמה - עמו. שאר שבטים - שכל אחד יש בו השלמה למי שהוא אחריו, נולד נקבה, שכל נקבה היא השלמת הזכר, לכך נולד השלמתם עמו. אבל האחרון - מפני שיש בו שתי השלמות, שהוא משלים מה שלפניו, ומפני שהוא אחרון - משלים הכל, ויש בו ב' השלמות, נולדו עמו ב' נקבות, שכל נקבה - השלמה. ]:
[יג] קודם שבא לחברון כו'. פירוש מה שכתוב "ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא" דמשמע שתלה הכתוב במה שהיה בארץ ההיא, ואין דבר זה תולה במה שהיה יעקב בארץ ההיא. ואם בא לומר הזמן שאירע דבר זה, דבר זה נשמע ממילא שהיה באותו זמן, ואפילו לא כתב זה, אלא הכתוב בא להגיד שכל דבר זה אירע ליעקב קודם שבא לאביו, ובא כל זה לו מפני שאיחר בדרך כדלעיל:
[יד] שם העיר ממרא קרית הארבע אל מישור וכו'. דלא יתכן לומר כי "קרית" רוצה לומר עיר של ארבע, דכיון דכתיב לעיל בפרשת חיי שרה (כג, ב) "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון", והוי למכתב 'ותמת שרה בחברון קרית ארבע', ולמה אמר "קרית ארבע היא חברון", אלא על כרחך צריך לומר דשם העיר "קרית ארבע". ועוד שאין לפרש עיר של אדם שנקרא "ארבע" (יהושע י"ד, ט"ו), שלא תבא על שם אדם ה' הידיעה, וכתיב "הארבע" בה"א, אבל על שם העיר כתב ה"א הידיעה, שאין שם העיר בשם העצם "ארבע" - דעדיין היה קשה שלא תבא ה"א הידיעה על שם העיר כמו על שם אדם, אבל רוצה לומר כי הוא שם היחוס, שהעיר מתיחסת אל ארבע, והוא כמו "ישי בית הלחמי" (שמואל א ט"ז, א') שהוא גם כן שם היחוס, שדוד היה מתיחס אל בית לחם שהוא מקומו. וכן "בית האלי" (מלכים א ט"ז, ל"ד) "אבי העזרי" (שופטים ו', כ"ד) - שם יחוס המקום הוא, ועל זה בא ה"א הידיעה בכל מקום, כך יראה. והרא"ם פירש כי מפני כי שם העיר מורכב משני שמות - הוא כמו שם התאר, ויבא על השם ה"א הידיעה. ולא הראה אחר כמוה, כי כל אלו שמות היחוס הם, ואינם שמות העצם: