קטגוריה:בראשית לה כג
בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולן
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבֻלֽוּן׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְ/שִׁמְעוֹן֙ וְ/לֵוִ֣י וִֽ/יהוּדָ֔ה וְ/יִשָּׂשכָ֖ר וּ/זְבוּלֻֽן׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | בְּנֵי לֵאָה בּוּכְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּנֵי לֵאָה בּוּכְרֵיהּ דְיַעֲקב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה יִשָשׁכָר וּזְבוּלוּן: |
רש"י (כל הפרק)
"בכור יעקב" - אפי' בשעת הקלקלה קראו בכור
"בכור יעקב" - בכור לנחלה בכור לעבודה בכור למנין ולא נתנה בכורה ליוסף אלא לענין השבטים שנעשה לשני שבטיםרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
בְּכוֹר יַעֲקֹב – בְּכוֹר לְנַחֲלָה, בְּכוֹר לַעֲבוֹדָה, בְּכוֹר לְמִנְיָן. וְלֹא נִתְּנָה בְּכוֹרָה לְיוֹסֵף (דה"א ה,א) אֶלָּא לְעִנְיַן הַשְּׁבָטִים, שֶׁנַּעֲשָֹה לִשְׁנֵי שְׁבָטִים (ב"ב קכ"ג ע"א).
רשב"ם (כל הפרק)
וישמע ישראל: לא נכתב זה אלא להודיעך שבשביל ששמע יעקב את הדבר אמר לו בשעת צוואתו פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך:
ויהיו בני יעקב שנים עשר: עתה כשנולד בנימין היו שנים עשר, ועד שסיים כל עניין אותה הפרשה לא היה רוצה להפסיקה:
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(כא - כג) "ויסע ישראל" וגו' "ויהי בשכן ישראל" וגו' "וילך ראובן וישכב." דעת חז"ל שכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, רק שבלבל יצועי אביו, וכן נראה ממ"ש "ויהיו בני יעקב שנים עשר", שהוא פסקא באמצע פסוק, שנראה שלא חטא ראובן, כי היו כלם צדיקים ושוים בצדקתם. והמקובלים בארו שמנשה ואפרים היו ראוים לצאת מיעקב בלילה ההוא שבלבל יצועי אביו, וע"י הבלבול הזה לא נולדו, וזה נחשב לראובן כאלו שכב עם בלהה, וכמ"ש האר"י ז"ל ובס' כנפי יונה. ובאור הדברים שממה שהחזיק יעקב את מנשה ואפרים כבניו מבואר שהיו ראוים לצאת ממנו, כי בעת שאמר ה' ליעקב פרה ורבה, כבר היתה רחל מעוברת בבנימין, וה' הבטיח לו שיוליד עוד בנים, וחשב יעקב שרחל תלד עוד שני בנים, וכאשר ראה שמתה רחל, נטה אהלו באהל בלהה שפחת רחל שיחשב הבן על שמה, וראובן שידע מנבואה זאת ורצה שהבנים המובטחים יולדו מלאה אמו בלבל יצועו שהי' באהל בלהה כדי שישימה באהל לאה, וזאת העלה הכתוב כאלו שכב את פילגש אביו, כי זלזל בכבודה ובכבוד אביו, וגרם שלא יולד הזרע שהיה מוכן לצאת ממנה, שאף שעשה זאת לכבוד אמו, העיז פנים נגד אביו ואשתו. וז"ש שאחר שמתה רחל "נסע יעקב משם ויט אהלה מהלאה למגדל עדר". ר"ל ששם נטה אהלו סמוך לאהל בלהה, כדי שיקרא הבן הנולד ע"ש רחל "ויהי בשכון ישראל בארץ ההוא" עת ששכן על אופן זה אהלו סמוך לאוהל בלהה "הלך ראובן" בעת אשר "שכב את בלהה פילגש", ומי שכב, "אביו", דהיינו בעת ששכב אביו את בלהה פילגשו הלך ראובן שם ובלבל יצועו, והיה טענתו שבלהה היא פילגש וראוי יותר שיטה אהלו באהל אמו שהיא אשתו לא פילגשו. ועי"כ לא נולדו השני בנים שהיו ראוים לצאת מיעקב. "וישמע ישראל", יעקב שמע והבין מה שגרם בזה, שעי"כ "ויהיו בני יעקב" רק "שנים עשר". שלולא שבלבל יצועו היו ארבעה עשר כפי הבטחת ה', ובזה נבין למה נטלה הבכורה ממנו ונתנה ליוסף עבור זה כמ"ש בד"ה (ה א) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף ולא להתיחס לבכורה, שלא היה זה דרך עונש רק שאחר שגרם שלא יולדו מנשה ואפרים מיעקב היה מוכרח להחזיק מנשה ואפרים כבניו, שבזה נתקיים דבר ה' שא"ל פרה ורבה, היינו ששני שבטים הנולדים מיוסף יהיו כבניו, ובהכרח לתת להם פי שנים, ולקח פי שנים של ראובן שגרם זאת ונתנה לבני יוסף שלא יפסידו יתר שבטים שלא חטאו. ובזה יובן מ"ש יעקב ליוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך, ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים לי הם, ר"ל שבהכרח כוון על מנשה ואפרים, כי ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, ולא הולדתי עוד ממנה. וזה שכוונו במד' הילד איננו ואני אנה אני בא ממעשה בלהה, שמזליה חזי שע"י יוסף שיוליד שני הבנים האלה יתוקן חטא מעשה בלהה:
אור החיים (כל הפרק)
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לה כג.
וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר
יעקב מצהיר את בניו:
- בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב: רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן
- בְּנֵי רָחֵל: יוֹסֵף וּבִנְיָמִן (ביאור:בראשית לה כד)
- וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל: דָּן וְנַפְתָּלִי (ביאור:בראשית לה כה)
- וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה: גָּד וְאָשֵׁר (ביאור:בראשית לה כו)
מה אפשר ללמוד מזה:
- יעקב החליט להכיר בכל בניו כילדיו שלו (חוקי חמורבי מספר 170), ולהעניק לכולם את ברכת אלוהים - הוא לא עשה כאברהם שגרש את לוט, ואחר כך את ישמעאל, וגם לא כיצחק שרצה שיעקב יהיה עבד לעשו וקרה ההפך.
- יעקב החליט להעניש את ראובן ולהקטין את חלקו על ידי הוספת ארבעת בני הפילגשים.
- יעקב נשא את לאה ראשונה. אולם בגלל שרחל היתה תקיפה יותר ויפה יותר, ויעקב אהב אותה יותר, בחייה רחל היתה האישה הראשונה במעלה. אבל אחרי מותה של רחל, לאה נעשתה האישה הראשונה, וכך היא מופיעה ראשונה.
- בלהה מופיעה לפני זילפה. יעקב קיבל את בלהה מרחל לפני שהוא קיבל את זילפה מלאה, ובלהה הביאה בנים ליעקב לפני זלפה, לכן מקומה הוא השלישי וזלפה אחרונה.
- למרות שיעקב מכיר בילדי השפחות כבניו לכל דבר (ראו: חוקי חמורבי מספר 170, בני הפילגשים מקבלים שווה, אבל בוחרים אחרונים בחלוקה), יעקב לא העניק לשפחות מעמד של אישה ולא שיחרר אותן.
- בסוף רשימת הבנים נאמר "אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם" (ביאור:בראשית לה כו) - למרות שבנימין נולד בכנען "בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה" (ביאור:בראשית לה יט). מכאן שכותב הקטע לא היה מדויק, ודבר זה מעלה חשד על כל מידע שהוא סיפק.
- למרות שראובן שכב עם בלהה והרגיז את אביו, יעקב לא העיז לפגוע בו ולמנוע ממנו את הבכורה. הן אם הוא היה פוגע בראובן, אז הבכורה היתה עוברת לשמעון שהרגיז אותו גם כן, וגם לוי העליב אותו קשות. כך יהודה לאט לאט נעשה הבכור באחים.
- סדר הילדים הוא לפי האמהות ולא לפי הגיל של הילדים עצמם. כלומר עדין לבנות לבן וילדיהן היתה עדיפות על בנות הפילגשים.
- דינה לא מוזכרת. יעקב התעלם ממנה ועשה ממנה חיה-מתה. היא לא זכתה בשבט. הוא לא חיתן אותה, או נתן לה נחלה כפי שאיוב עשה לבנותיו (איוב מב טו). היא ירדה למצרים עם משפחתו אבל ללא ילדים משל עצמה (ביאור:בראשית מו טו). ובסוף ימיו, בברכתו, היא לא מוזכרת.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לה כג"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.