קטגוריה:בראשית לה כב

"וַתִּתֶּן לוֹ [רחל] אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה ... וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן" (ביאור:בראשית ל ה). לפי חוקי חמורבי 147-144, בלהה נעשתה פלגשו של יעקב שאסור למכור אותה, וכל עוד היא לא מעליבה את אשת יעקב היא זכאית להיות פלגש. אם יעקב יכיר בבניה הם ירשו כבניו, ולא, הם יצאו לחופשי ללא ירושה, חוקי חמורבי 171-170. גם סיפור הגר וישמעאל פעלו לפי החוקים האלה.

לאחר שבלהה שכבה עם ראובן, היא הפכה לפילגשו של ראובן. יעקב משחרר אותה מלהיות אישתו ומצהיר שהיא שפחתה של רחל, וכך היא חופשיה לראובן. מעמדו של ראובן לא נפגע כתוצאה מהמעשה הזה בעייני אחיו.

ראובן היה בכורו של יעקב מלאה, האישה השנואה. יש מספר מקומות חשובים בהם ראובן מדבר ראשון לאחיו:

• (ביאור:בראשית לז כב) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ"
• (ביאור:בראשית מב כב) "וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ."
• (ביאור:בראשית מב לז) "וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר: אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית, אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ; תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ."

רואים את ירידתו של ראובן מגדלותו - בהתחלה האחים מקשיבים לו, אחר כך הוא ממרמר והם מתעלמים ממנו, ובסוף יעקב כועס על תשובתו. מאז והלאה ראובן לא מדבר יותר.

כאשר ראובן הציע לזרוק את יוסף לבור, הוא השתמש בחוקי חמורבי מספר 2, שקוסם או מכשף יזרק למים וכך יבדק אם הוא קוסם אמיתי או לא, והרי יוסף חלם חלומות נבואה.

157. "אם איש ... זנה עם אמו - ישרפו את שניהם." - אולם כאן זאת לא אימו, אלה פילגש אביו, שאינה יכולה להתנגד.

158. "אם איש ... זנה עם אשתו הראשונה של אביו, אשר ילדה לאביו ילדים - הוא ינותק מאחוזת אביו." - קרוב מאוד, אבל בלהה לא היתה האישה הראשונה אלא פלגש.

169. "אם הבן עשה עוולה חמורה כנגד האב - יסלחו לו. אם הבן יעשה עוולה חמורה בשנית - האב רשאי לעזבו." ראובן עשה עוולה אחת נגד אביו, ולכן יעקב סלח לו לאחר אזהרה.

לפי חוקי חמורבי הבכור מקבל שווה כאחיו מרכוש אביו. אולם לפי חוקי חמורבי 165 האב יכול לתת לבנו האהוב כרצונו, ולשאר הבנים אין זכות לערער. לפי חוקי כנען, שמשה אימץ, לבכור מגיע כפול מאחיו (דברים כא יז).

סיפור ראובן ובלהה מזכיר במידה מסוימת את סיפור בנות לוט. גם לוט לא דאג לחתן את בנותיו בכבוד, ולבנות לא היתה ברירה אלא להכריח אותו לשאת אותן. כאן יעקב לא חיתן את בניו, אז בכורו שכב עם פילגשו.

• יעקב לא חיתן את בניו, ייתכן שראובן חשב שבנות כנען אינן ראויות לנשואין כפי שאברהם אמר: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי" (ביאור:בראשית כד ג), ויצחק אמר ליעקב: "וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" (ביאור:בראשית כח א), ולכן הוא לקח את האישה היחידה שאינה מכנען במחנה.
• למנוע בנים נוספים ליעקב. יעקב נשבע ללבן, שהוא לא יקח נשים נוספות. עכשו שרחל מתה ייתכן שראובן חשב שיעקב יקח אישה נוספת כשם שאברהם לקח את קטורה ויביא עוד ילדים. ייתכן שראובן רצה לטמא את בלהה, כך שיעקב לא יבוא אליה יותר ולא יולדו ילדים נוספים ליעקב, וכדי שאחיו לא יבאו אליה.
• להבטיח שלאה, אימו, תהיה האישה הראשונה והיחידה. אחרי מות רחל, בלהה, שפחתה ופילגשו של יעקב, טיפלה בבנימין הרך. היתה אפשרות שבלהה תקח את מקומה של רחל כאישה הראשונה מעל לאה. כאשר ראובן שכב איתה, הוא הכריח אותה להיות פילגש והבטיח שלאה תהיה האישה הראשונה במקום אחותה רחל. כך ראובן הבטיח שלאה תקבר במערת המכפלה, וזלפה ובלהה לא תקברנה במערת המכפלה, ככתוב: "שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה" (בראשית מט לא).
• ראובן לקח בעלות על בלהה ובנימין. יעקב שמע אבל לא הגיב נגד ראובן, או הנחה את הבנים איך לשאת נשים. לא נאמר שראובן הפסיק לשכב עם בלהה או מה קרה לבלהה. ייתכן שהיא הפכה לאשתו של ראובן. סביר שבלהה, שפחת רחל ופלגש יעקב, לקחה את בנימין הקטן וגידלה אותו. ייתכן שראובן חשב שבנימין יהפך לבן זקונים של יעקב, ויקח לעצמו את אהבת יעקב ליוסף. כאשר ראובן נשא את בלהה, הוא כאילו אימץ את בנימין לבן, והוא קיווה שאיחוד בין הבכור והצעיר, יאחד את כל האחים תחת פיקודו.
• ראובן הראה זילזול באביו ובחוק, ולאחר חוסר התגובה של יעקב, הבנים הבינו שהם חופשיים לשאת את בנות כנען, ואפילו אם משפחת הכלה הם ערלים, ככתוב: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ, וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית לח ב), וגם אז יעקב שתק.
• קיימת דעה שבן ששוכב עם פילגש אביו בניגוד לרצון אביו, כאילו מרד באביו ולקח את השלטון ממנו, כפי שאבשלום עשה לפילגשי דוד. ייתכן שראובן חשב כך, אבל הנסיון הזה לא הביא לו שלטון על אחיו או על אביו.

"וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" – השימוש במילה "ישראל" מציג שכל המשפחה שמעה. יעקב ובניו וכל המחנה שמעו.

לאחר שיעקב שמע הוא עשה מספר דברים:

• יעקב הצהיר מי הם בניו, ככתוב: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר", בצורה זאת:

1. יעקב הצהיר שלא יהיו לו ילדים נוספים והוא לא יכיר בילדים שיוולדו לפילגשיו כבניו.
2. יעקב הכריז שבלהה וזלפה אינן נשותיו אלא השפחות של נשותיו. כך יעקב העניש את השפחות ושיחרר את עצמו מהן, ואם יוולדו להן בנים נוספים הבנים האלה יהיו שייכים לו כעבדים, או לאביהם. במידה מסוימת יעקב שיחרר את השפחות להנשא לבניו.
3. יעקב הצהיר שכל 12 הבנים הם בניו, ולכן בני הפילגשים יתחלקו שווה עם הבנים בירושתו, לפי חוקי חמורבי מספר 170, וכולם זכאים לחלק שווה בברכת אלוהים.
4. יעקב הצהיר שראובן הוא בכורו וראשון לבניו (ביאור:בראשית לה כג).
5. יעקב לא העניש את ראובן, אבל בגלל שבני הפילגשים ירשו יחד עם בני הנשים, חלקו של ראובן ירד.
6. יעקב החליט שהוא יעניש את ראובן בסוף חייו, וקללתו לראובן גרמה ששבט ראובן וויתר על חלקו בכנען ונשארו בעבר הירדן המזרחית. חלק מהשבט התבולל בשבט יהודה, והשאר גלו בתחילת גלות עשרת השבטים (דברי הימים א ה כו) ואבדו.
7. לאחר שראובן שכב עם בלהה, יעקב הלך ליצחק אביו בחברון. ייתכן שיעקב חיפש נחמה אצל אביו לאחר שראובן, שמעון ולוי העליבו אותו קשות.