קטגוריה:בראשית ח ג
נוסח המקרא
וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.
וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃
וַ/יָּשֻׁ֧בוּ הַ/מַּ֛יִם מֵ/עַ֥ל הָ/אָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָ/שׁ֑וֹב וַ/יַּחְסְר֣וּ הַ/מַּ֔יִם מִ/קְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּ/מְאַ֖ת יֽוֹם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְתָבוּ מַיָּא מֵעַל אַרְעָא אָזְלִין וְתָיְיבִין וַחֲסַרוּ מַיָּא מִסּוֹף מְאָה וְחַמְשִׁין יוֹמִין׃ |
אונקלוס (דפוס): | וְתָבוּ מַיָּא מֵעַל אַרְעָא אָזְלִין וְתַיְבִין וַחֲסָרוּ מַיָּא מִסּוֹף מְאָה וְחַמְשִׁין יוֹמִין׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּתְאִיבוּ מַיָא מֵעֲלוֹי אַרְעָא אָזְלִין וְתַיְיבִין וְחָסְרוּ מַיָא מִסוֹף מְאָה וְחַמְשִׁין יוֹמִין: |
רש"י
[ו] בכ"ז כסליו. עיין למעלה (ז, יב, אות יד) שאינו סותר מה שכתוב (שם ברש"י) בכ"ח כסליו פסקו הגשמים:
[ז] הרי ג' מכסליו. שאין לפרש שהק"ן יום התחילו בי"ז במרחשון, ויהיה לפי זה הארבעים יום (לעיל ז, יב) נכללים עם הק"ן יום של תגבורת המים (שם שם כד), אלא שהמ' יום היו המים מתגברים וגם גשם מלמעלה, ואחר כך לא היה גשם תמיד אלא תגבורת המים בלבד, דאחר שהכתוב מחלק ביניהם במספר הימים, שהרי הכתוב אומר (שם שם יז) "ויהי המבול ארבעים יום", אם כן איך חוזר ויכלול הכתוב הכל יחד, אין זה דרך הכתוב כלל אחר שחילק ביניהם, וכי לא הוי מצי למכתב 'ויגברו עוד המים ק"י יום' דהשתא הוי שפיר מ' יום של מבול וק"י יום של תגבורת המים, אבל לכלול יחד שני מנינים שהם מחולקים - אין זה מדרך הכתוב, ולכך דעת רז"ל (ב"ר לג, ב) הוא נכון ואמיתי. והרמב"ן (בפסוק ד) שפירש כי הק"ן יום מתחילין מן י"ז במרחשון - אינו כך, ולא שייך לומר "ויגברו המים" (לעיל ז, כד) בארבעים יום שהיה עיקר המבול, שאין ספק כי באלו מ' יום היה הגשם מלמעלה ולא נחשב אצלם תגבורות המים שהיו גוברים מאליהם, ואף לשון "ויגברו" לא שייך רק כאשר כבר שם מים והם גוברים, אבל לומר "ויגברו המים" על התחלת ביאת המים אינו נכון, ודעת רז"ל הוא ברור:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ח ג.
וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ
"וַיָּשֻׁבוּ" - חזרו למקומם. לא נראה שהמים חזרו לשמים, אלא שהמים חזרו למעינות תהום, ונחלים, והלכו, זרמו, שבו לים, ככתוב: "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת" (קהלת א ז).
הָלוֹךְ וָשׁוֹב
אולם התוספת "הָלוֹךְ וָשׁוֹב" מעלה בעיה:
האם מדובר שהמים:
- הלכו ושבו לים? אולם אז זה מיותר כי זה כבר נאמר בהתחלת הפסוק: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ", רק שהגדירו את תנועת המים במילה "הָלוֹךְ" במקום לזרום.
- או שהמים זזו לכיון אחד, ואחר כך לכיון אחר, וכך היו גלים "הָלוֹךְ וָשׁוֹב". המים לא שבו לים אלא רק הגלים נעו בתוך הקלדרה. ולכן הופיע המשפט הבא, שלאחר שהמים חדלו לגבור על הארץ, ולא נשפכו מעל פסגות הרי הקלדרה החוצה, הם נעו בגלים הלוך ושוב, ואז הם התחילו לרדת, ככתוב: "וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם".
- או שמדובר שהתיבה הלכה "הָלוֹךְ וָשׁוֹב" וצפה על פני המים. למעשה התיבה לא הלכה לשום מקום ולא יצאה מהקלדרה, ולכן היא לא נשטפה במים גועשים, ולא הגיעה לים או לאוקינוס, כיון שברור שלא היתה בעיה של מים מלוחים וחוסר מי שתיה, למרות שאלוהים לא הורה לנח לקחת מי שתיה לתיבה.
- "הָלוֹךְ וָשׁוֹב" במשמעות שהמים הלכו ושבו לים, הלכו ושבו לים, ללא הפסקה.
- אלו שמאמינים שאלוהים עשה מבול של מים על כל כדור הארץ ולא רק בקלדרה אחת, ועל כדור הארץ היתה כמות אדירה של מים שאינה קיימת היום, משתמשים בפסוק הזה כדי להגיד שאלוהים שהביא מטאור ענקי של מים, עכשו הוא מסלק אותם מכדור הארץ, ומשיב את המים לחלל מאיפה שהם באו.
וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם
לפני כן נאמר: "וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם" (ביאור:בראשית ז כד), ונראה שהמילה "וַיַּחְסְרוּ" היא ההפך מהמילה "וַיִּגְבְּרוּ". אולם המילה יגברו לא אומרת שהמים המשיכו לעלות, הן המים הגיעו לראש ההרים שסביב לקלדרה והעודף נשפך החוצה. כך שפני המים נשארו גבוהים בגובה קבוע של ראשי ההרים, וכך הם ניצחו וגברו על הארץ. לאחר הגשם הגדול במשך ארבעים יום, המשיך גשם קל יותר והמים חדלו לנצח את האדמה, וכל יום החסירו כמות של מים שחילחלה דרך הרי הקלדרה החוצה וזרמו לים, וכך פני המים בקלדרה יורדו.
מהמשפט לא ברור האם במשך 150 יום המים ירדו וחסרו, ואז, בסוף "מִקְצֵה" 150 יום, התיבה ירדה במרכז הקלדרה השטוחה "עַל הָרֵי אֲרָרָט" (ביאור:בראשית ח ד), או שהמים נשארו גבוהים עד פסגות ההרים שסביב לקדלרה במשך 150 יום, ורק בקצה הזמן הזה, הירידה הקטנה בפני המים גרמה לתיבה לנוח על הר אררט, שהיה אחד מההרים שסביב לקלדרה.
כיוון שהתיבה לא התגלגלה מצוקי ההר, ולא קרסה ונשברה כאשר היא נחתה על הסלעים בראש ההר, סביר שהתיבה נחה על משטח אופקי בתחתית הקלדרה, שהיתה בראש הר הגעש באפריקה, שהעורך קרא לו 'אררט'.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ח ג"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.