ביאור:בראשית ח ז
בראשית ח ז: "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב, וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ח ז.
וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב
[עריכה]הָעֹרֵב
[עריכה]אלוהים לא נתן סימנים ברורים מה הם ציפורים כשרות וטהורות. בהמשך, משה קבע "לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה" (דברים יד ג), ובציפורים הוא קבע "וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם: הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס, וְהָעָזְנִיָּה. ... וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ" (דברים יד יב-יד). לא ברור אם העורב היתה ציפור טהורה בתקופת נח, ונח לקח לתיבה שבע זוגות, או רק זוג אחד. היונה היא חיה טהורה, ולכן ברור שנח לקח שבע זוגות והיו לו מספיק יונים לשחרר לפני שהיה בטוח שהמים ירדו.
העורב מראה סימנים של אינטליגנציה גבוהה, והתאים במיוחד לתפקיד שנח יעד לו. העורב היא ציפור חזקה וזהירה מפני בני אדם. לעורבים יש אוצר גדול של קולות והם מתקשרים בקול חזק ביניהם ועם חיות אחרות, וגם לבני אדם ניתן בקלות להבין מילים ובטויים שונים בשפתם.
נח בחר את העורב מכל העופות שברשותו כדי לעוף החוצה ולידע אותו אודות המצב בחוץ:
- העורב לא יכול לשחות או לצוד דגים במים, ומעדיף לא להיות רטוב בביצה, ולכן העורב חייב לשוב לתיבה במידה ואין לו מקום לנוח ולמצוא אוכל על האדמה.
- העורב נאמן לבן/בת זוגו, ולא ינסה לעוף להרים שסביב לקלדרה ולא לשוב יותר, לכן הכתוב מלמד אותנו שהעורב "וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב".
- העורב לא ביקש אוכל מנח, ולכן ניתן להסיק שהיו מספיק גויות יבשות על גג התיבה, או גויות צפות על המים או לכודות בעצים, וזה סיפק לעורב אוכל.
- העורב משמיע קולות חזקים שנשמעים למרחק, והקולות שלו ישמעו בתוך התיבה הרועשת גם כאשר הוא בחוץ.
- נח חשש שמספר אנשים שרדו על גג התיבה באכילת חיות ואנשים, או שלפתע יופיעו אנשים ששרדו ויתקיפו אותו. נח פחד לפתוח את התיבה, ולכן שלח את העורב. העורב חיפש אוכל, מצא מה שמצא, ושב לגג התיבה לחכות לבת/בן זוגו. אם היו שם אנשים העורב היה קורא את קריאת האזהרה הרועמת שלו, ונח היה יודע שיש אנשים על גג התיבה. אם העורב היה רגוע, סימן שאין סכנה. כאשר יש אנשים בסביבה, היונה לא משמיעה זעקת אזהרה אלא רק עפה לה.
- נח חשש שיש ציפורי טרף ששרדו את המבול על ראשי ההרים, ויצודו את היונה שהוא התכוון לשלוח בעתיד. העורב מסוגל להילחם בטורפים וישמיע את צעקותיו, וכך נח ידע להזהר לפני שהוא שולח את היונה.
- כאשר העורב היה מוצא מקום לאכול ולבנות קן, הוא היה קורא לבת/בן זוגו להצטרף אליו, וכך נח היה יודע שהגיע הזמן לצאת.
- במשך כל התקופה עד שהעורב עף עם בת/בן זוגו, הוא נשאר בלילה על התיבה ושימש כשומר מאבטח שאנשים או חיות מסוכנות לא מתקרבות לתיבה. לא קרה כלום, כי כולם מתו, אבל העורב עשה את תפקידו בנאמנות ושמר.
נראה שנח בחר את המתאימה ביותר מכל החיות לעשות את השרותים האלה בשבילו, והעורב הצליח בתפקידו בנאמנות.
וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ
[עריכה]נח שלח את העורב בערך באמצע החודש האחד-עשר. העורב עף ושב לגג התיבה וחיכה לבת/בן זוגו כדי להקים משפחה ביחד. העורב חיכה בסבלנות עד שנח, בפקודת אלוהים, נתן לכל החיות לצאת "בַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ" כאשר "יָבְשָׁה הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ח יד). כאשר העורב מצא את בת/בן זוגו הם עפו ביחד ולא שבו יותר לתיבה.
ביסוס הגנה לפני התקפה
[עריכה]- חובה תמיד לודא שיש הגנה לפני שיוצאים להתקפה. את הנסיון הרע הזה למדו אנשי העי (יהושע ח יז), ואנשי שבט בנימין בגבעה (שופטים כ מ).
תחתית התיבה ירדה על היבשה, וייתכן שהיתה עדיין מוקפת מים. סביר שהיו במים תנינים, שלא מתו במבול והסתובבו סביב התיבה כדי למצוא אוכל. כך התיבה היתה מבצר גבוה וסגור. נח היה נצור בתיבה ולא ידע מה קורה בחוץ. הוא חשש מהתקפה של שרידי האנשים. כמו כלב, ביום ובלילה העורב שימש כשומר מזהיר נגד זרים מתנכלים.
לאחר שנח ווידא שהתיבה מוגנת מפני התקפה, ואין אנשים רעבים שרוצים לאכול אותם, רק אז הוא יצא להתקפה לוודא מה קורה מסביב ושלח את היונה שמתאימה יותר לסרוק את השטח ולשוב.
במידה והיו אנשים הם היו מנסים לצוד אותה בחץ או בפתיון. כיוון שהיונה רגילה לאנשים היא היתה מתקרבת כדי לקבל אוכל.
כאשר היונה שבה, נח הבין שאין אנשים רעבים ורעים בחוץ.