(קהלת א ז): "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים, שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת"

כל הנחלים הולכים (זורמים) אל הים, ולמרות זאת הים איננו מלא - כי אל אותו מקום שהנחלים הולכים (זורמים) ממנו, לשם המים שבים (חוזרים) ומתחילים ללכת (לזרום) שוב ושוב.

הפסוק ממשיך לתאר את השיעמום וחוסר-השינוי בעולם (המתואר בפסוקים 4-9), והפעם בנוגע למים.

1. הפסוק אינו מסביר איך בדיוק קורה הדבר, שהנחלים זורמים אל הים והים איננו מלא, ואיך המים הנשפכים אל הים חוזרים אל נקודת ההתחלה של הנחלים? בעבר חשבו ש"הנחלים הולכים במחילות תחת ההרים מאוקיינוס, וחוזרים ונובעים" ( רש"י ) . אולם אבן-עזרא קבע ש"תמיד יעלה איד מהים אל הרקיע, והם רוב העננים... והאיד ישוב גשם, ומימי המעיינים - מהגשם, וכל הנחלים יצאו מהמעיינים" ( אבן עזרא ) . וכן נראה מכמה פסוקים אחרים בתנ"ך:

• (עמוס ה ח): "הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ - ה' שְׁמוֹ", וכן עמוס ט ו: מכאן שמי הים עולים אל העננים ונשפכים בגשם על הארץ.
• (מלכים א יז ז): "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ"- מכאן שהנחל מתמלא ממי הגשמים.
• (ישעיהו נה י): "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב, כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל"- מכאן שהגשם והשלג חוזרים אל השמיים לאחר שהם מרווים את הארץ.

2. בפרק יא ישנו קטע מקביל, שבו הפסוק המקביל לפסוקנו הוא (קהלת יא א): "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ"( פירוט ) - נצל את המחזוריות של המים לטובתך: השלך לחם על פני המים, ובסופו של דבר הוא יחזור אליך. זה כמובן משל; הנמשל הוא, לפי רוב הפירושים, עזרה לזולת - שלח עזרה וחסד לאחרים, כי יש מחזוריות בעולם, בסופו של דבר החסד יחזור אליך. זו גם עצה טובה, וגם עושה את החיים מעניינים יותר. ראו התמודדות עם שיעמום בספר קהלת .