מדרש תנחומא וישב ב

ב. [ עריכה ]
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים, בן איקונים שהיה דומה לו, ר' ישמעאל אמר לכך נקרא בן זקונים על שם ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (בראשית מו) בן זקנתו של אביו, ולפי שראה בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו קנאו בו אחיו, ויבא יוסף את דבתם רעה, אמר לאביו אחי אוכלין אבר מן החי, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך בדבר שיצא מפיך בו אתה נחשד וישימו לו לבדו ולהם לבדם (שם מג), ולפי שספר עליהם לה"ר ולפיכך קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים ונשתעבדו שם ארבע מאות שנה, אמר יעקב ליוסף לך נא ראה את שלום אחיך וגו' ויבא שכמה מקום מזומן לפורענות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים (מלכים א יב), וימצאהו איש אין איש האמור כאן אלא גבריאל שנאמר והאיש גבריאל (דניאל ט), ויראו אותו מרחוק וגו' ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו' מים אין בו נחשים ועקרבים היו בו, מה עשה ראובן הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו עברו עליהם ישמעאלים, אמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים, הן מוליכין אותו לקצוות המדבר עמדו מכרוהו בעשרים כסף לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם, וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף, אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים, אמרו נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו, אמר להם יהודה ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה, מה עשו שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם, כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה חזר לאחיו אמר להם הילד איננו ואני אנה אני בא, הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק, ואף הקדוש ברוך הוא אף על פי שכתוב בו מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז) דבר זה לא הגיד מפני החרם לפיכך אמר יעקב טרף טורף יוסף, ר' מנא אומר במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עונם עד שמתו ועליהם הכתוב אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כב) ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו יוסף חי והתירו את החרם ושמע יעקב שהוא חי וכתיב בו ותחי רוח יעקב אביהם וכי מתה היתה אלא שחיתה מן החרם ושרתה בו רוח הקודש שנסתלקה הימנו, א"ר עקיבא החרם היא השבועה והשבועה היא החרם צא ולמד מיהושע שהחרים את יריחו ונשרף עכן על שפשט ידו בחרם ולקח את האדרת ואת לשון הזהב שהיה באותן תרפים של יריחו ושם טומאה חקוק עליו והלך והטמינם בתוך אהלו, ועל שמעל בחרם נפל מישראל שלשים וששה איש וקרע יהושע את בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני הארון, ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו' חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם (יהושע ז) למה כתיב כאן גם ה"פ ללמדך שכל העובר על החרם כעובר על חמשה חומשי תורה, וכל עבירות נפרעין ממנו, וחרם נפרעין ממנו ומכל הבריות, שנא' (הושע ד) אלה וכחש וגו' על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה וגו'. ואומר (ישעיה כד) על כן אלה אבלה ארץ ויאשמו יושבי בה על כן וגו', וכן את מוצא בעכן נאמר (יהושע כד) הלוא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו כיון שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל א"ל יהושע מי חטא, א"ל וכי דלטור אני הטיל גורלות ותדע, הלך והטיל גורלות נפל הגורל על עכן, א"ל עכן בגורל אתה בא עלי הטיל הגורל בינך ובין אלעזר הכהן ויפול על אחד מכם, באותה שעה נסתכל יהושע בי"ב אבנים שבאבני אפוד שהיו על לבו של כהן גדול וראה אבן שבט יהודה שכהה אורה שכך היה משפט החשן כל שבט שעושה מצוה מגיה אבנו ומבהיק אורה וכל שבט שעובר עבירה אבנו כהה, כיון שראה יהושע כך, א"ל בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל (שם) מיד אמר עכן אנכי חטאתי, א"ל יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ויש לך חלק לעה"ב, תדע לך כח החרם שהרי השבטים שקנאו על פלגש בגבעה ולא קנאו על פסל מיכה הרגו בהן בני בנימין פעם ראשונה ושניה ושלישית כמה אלפים ולבסוף עשו תשובה ונפלו לפני הארון ונתרצה להן הקדוש ברוך הוא והחרימו שיבאו כל ישראל מקטן ועד גדול שנאמר (שופטים כא) כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל ה' המצפה לאמר מות יומת, וכי שבועה היתה שם, אלא ללמדך שהחרם היא השבועה, אנשי יבש גלעד לא עלו ונתחייבו מיתה, ועוד למוד הוא משאול בן קיש שאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב ונקמתי מאויבי ולא טעם כל העם לחם, ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וגו' (שמואל א יד) ראה שאול פלשתים מתגברין על ישראל וידע שמעלו בחרם, הגיש האפוד וראה שאבן שבט בנימין מכהה אורה הפיל גורל בינו ובין יונתן בנו ונלכד יונתן נטל עליו חרב להרגו, שנא' ויאמר שאול כה יעשה אלהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן, ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל וגו', הכותיים לא נחשבו משבעים לשון אלא מיתר חמשה גוים ששבה מלך אשור שנאמר (מלכים ב יז) ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שומרון, רבי יוסי אומר הוסיף עליהן ארבעה ונעשו תשעה דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי בבליא שושנכיא דהוא עלמיא (עזרא ד) כשגלו ישראל משומרון שלח סנחריב את עבדיו והושיבן בשומרון להעלות מס למלכות, שלח הקב"ה בהן את האריות שנאמר (מלכים ב יז) ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את ה' וישלח ה' בהם את האריות, שלחו ואמרו לו הגוים אשר הגלית וגו' וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם וגו', שלח וקרא לכל זקני ישראל אמר להם כל השנים שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חית השדה ומה עסקה עכשיו, אמרו נאמר לו דבר אחד לו ישיב אותנו לארצנו א"ל הארץ אינה מקבלת עכו"ם שאינו עוסק בתורה ולא גמול, אמר להן תנו לי שנים מכם שילכו לשם וילמדו אותם ודבר המלך אין להשיב, מיד שלחו לשם את ר' דוסתאי בר ינאי ואת רבי סבייא ולמדו אותם בכתב ס"ת נוטריקון ובוכין, ואעפ"כ את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, עד שעלה עזרא מבבל וזרובבל ויהושע בן יהוצדק והתחילו בונין בהיכל שנאמר (עזרא ה) באדין קמו זרובבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלהא וגו', באותה שעה באו עליהן השמרונים למלחמה ק"פ אלף וכי שמרונים היו והלא כותיים היו אלא על שם העיר שומרון נקראו שמרונים, ועוד בקשו להרוג את נחמיה במרמה שנאמר (נחמיה ו) לכה ונועדה יחדו בכפרים בבקעת אונו וגו', ובטלו מלאכת בית ה' ב' שנים שנאמר (עזרא ד) באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס, מה עשה עזרא וזרובבל ויהושע קבצו את כל הקהל אל היכל ה' והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות שופרות ושלש מאות ספרי תורה ושלש מאות תינוקות והיו תוקעין והלוים היו משוררים ומזמרין ומחרימין ומשמתין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש ובכתב הנכתב על הלוחות ובחרם ב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי, מכאן אמרו האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר, ואל יתגייר כותי בישראל ואל יהא להם חלק בתחיית המתים שנאמר (שם ד) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו, וכתיב (נחמיה ב) ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם, וכתבו וחתמו ושלחו את החרם לכל ישראל שבבבל והם הוסיפו עליהם חרם על חרם והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם שנאמר (עזרא ו) ואלהא די שכן שמה תמה ימגר כל מלך ועם די ישלח ידה להשניא וגו':