מדרש תנחומא וישב א

א. [ עריכה ]
כל מקום שהוא צער אומר וישב, לשון צער הוא וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן וגו' ויקרבו ימי ישראל למות (בראשית, מז), וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק וגו' ויפול מן העם ביום ההוא (שמות, לב), וישבו לאכול לחם והנה ארחת ישמעאלים (בראשית, לז), וישב יהודה וישראל לבטח (מלכים א, ה), ויקם ה' שטן לשלמה (מלכים א, יא), וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות (במדבר, כה) וכן אתה פותר את כלם ברעה הזו, ואף כאן וישב יעקב ויבא יוסף את דבתם רעה, מה כתיב למעלה מן הענין אלה אלופי בני עשו אלוף מגדיאל אלוף עירם, כיון שראה יעקב אלופי בני עשו נתיירא אמר מי יוכל לעמוד כנגד אלופים אלו, מלה"ד לגמלים הרבה שהיו טעונין פשתן, היה עומד הנפח ותמה ואמר היכן יכנס כל הפשתן הזה, פקח אחד היה שם, א"ל מה לך לתמוה ניצוץ אחד יצא ממפוח שלך ויכלה אותו, אף כך כשראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתירא אמר מי יוכל לעמוד לי כנגד אלו, א"ל הקדוש ברוך הוא גץ שלך יכלה אותם וזה יוסף דכתיב (עובדיה, א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם וגו' לכך כתיב וישב יעקב וגו' אלה תולדות יעקב יוסף, דבר אחר למה נתעסק הכתוב לכתוב יחוסיהם וכי לא היה לו להקב"ה מה שיכתוב אלא אלוף תמנע אלוף לוטן אלא ללמדך שמתחלת ברייתו של עולם היה הקדוש ברוך הוא מתעסק ומתיחס ביחוסיהון של העכו"ם שלא יהיה להן פ"פ להודיע לבריות עקריהן ונווליהם, כיצד כשבא ליחס את בני חם ובני חם כוש ומצרים וכוש ילד את נמרוד עמד להכעיס שנאמר (בראשית, ט) הוא החל להיות גבור, וכן הוא אומר ומצרים ילד את לודים וגו' אשר יצאו משם וגו' אינו אומר אשר הולידו אלא אשר יצאו להודיע שהן כלן בני זמה, וכן נתעסק בייחוס בני עשו ואלה תולדות עשו להודיע נוולן, שאת מוצא שהן בני זמה שכן הוא אומר בני אליפז תימן ואומר צפו וגעתם קנז ותמנע ועמלק (דברי הימים א, א)ותמנע היתה פלגש לאליפז (בראשית, לו) מלמד שנשא את בתו, כיצד היה בא אל אשתו של שעיר ועברה וילדה ממנו תמנע ונשאה כנושא בתו של שעיר והיתה בתו, וכן הוא אומר אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן וגו' ואחות לוטן תמנע, מן האם ולא מן האב שהיתה מן אליפז ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו, וכן את מוצא שוב שאין קלקלה אלא בני שעיר דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה (שם) ולהלן עושה ענה בן צבעון הוא ענה אשר מצא וגו' (שם) מלמד שבא צבעון על אמו וילדה ממנו את ענה נמצא שהיה אחיו ובנו, שוב בא אל כלתו אשת ענה ויצתה אהליבמה מבין שניהם שנאמר (שם) ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו, ונשאה עשו לאשה, ולפי שהיו כלם בני זמה פירשם הכתוב להודיע נוולם, אבל ישראל קרבן הקב"ה וקראן חבל ונחלה וחלק שנא' (דברים, לג) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, וכתיב (שמות, יט) והייתם לי סגולה מכל העמים, וכתיב (ירמיה, ב) ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, ולמה נתעסק הקדוש ברוך הוא מתחלה ביחוסיהן של א"ה , משל למלך שהיה לו מרגלית מושלכת בתוך העפר ובתוך הצרורות הוצרך המלך לפשפש בעפר ובצרורות להוציא את המרגלית מתוכן, כשהגיע המלך למרגלית הניח את העפר ואת הצרורות ונתעסק במרגלית, כך נתעסק הקב"ה בדורות לשעבר וכללן ומניחן אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד וגו' (דברי הימים א, א) וכן בעשרה דורות השניים שם ארפכשד שלח וגו' והתינוק נוטל את הספר וקורא עשרה דורות מאדם עד נח בבת אחת כשהגיע לעשרה דורות שמנח ועד אברהם כמו כן קוראם בבת אחת כשהגיע למרגליות אברהם יצחק ויעקב התחיל מתעסק בהן, לכך נסמכה פרשת אלופי בני עשו לפרשה זו, דבר אחר אלה תולדות יעקב יוסף והלא ראובן הוא הבכור, אלא (דברי הימים א, ה)ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחס לבכורה (ולו להתיחס לבכורה) דבר אחר אלה תולדות יעקב יוסף אתה מוצא שהיה יוסף דומה לאביו בכל דבר וכל מה שעבר על יעקב כך עבר על יוסף, יעקב קנא בו עשו אחיו ויוסף קנאו בו אחיו יעקב גלה לחרן יוסף גלה למצרים, יעקב אמר גנובתי יום וגנובתי לילה ויוסף אמר כי גנב גנבתי: