בראשית רבה פד יג
<< · בראשית רבה · פד · יג · >>
יג. [ עריכה ]
"וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת וְגוֹ'" נקוד על את לומר שלא הלכו אלא לרעות את עצמן.
"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלֹא אַחֶיךָ רוֹעִים בִּשְׁכֶם" ר' תנחומא בשם ר' ברכיה נהג בו בכבוד כמורא האב על הבן.
"וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי" א"ר חמא בר חנינא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין יודע היית שאחיך שונאים אותך והיית אומר לי הנני.
"וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן" את שלום אחיך ניחא אלא מאי ואת שלום הצאן הדא אמר שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש בו הנייה ממנו.
"וַהֲשִׁיבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן" והלא אין חברון נתנה אלא בהר וכתיב וישלחהו מעמק חברון א"ר אחא הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקדוש ברוך הוא בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון (בראשית טו, יג): "ועבדום וענו אותם":