ביאור:בראשית כו כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כו כט: "אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָה."


אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ[עריכה]

אבימלך הביא את מרעיו למשפט[עריכה]

בזמנו אבימלך פקד: "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ, מוֹת יוּמָת" (ביאור:בראשית כו יא), ואת פקודת המלך אי-אפשר לבטל, כדברי אחשוורוש: "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, אֵין לְהָשִׁיב" (אסתר ח ח).

אבימלך חשב שידידיו פגעו ביצחק, ולכן אם יצחק יציין מי פגע בו, הרי שהאיש יומת. אבימלך העמיד את רעיו לפי יצחק ונתן להם רשות לבקש רחמים מיצחק.

דברי ההגנה והתחינה של המרעים מיצחק[עריכה]

  • "אִם [אל] תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה" - בבקשה אל תסב לנו רעה ואל תפגע בנו.
  • "כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ" - לא פגענו בך ובגופך, למרות שהרועים שלנו רבו איתך על המים. ניתן להתווכח אם הם 'נגעו' בו בלי פגיעה אישית בגופו כפי שאבימלך פקד. הם גרמו לו צמא, פחד, סיוטי לילה, כאבי הליכה במדבר, והפסדים של המקנה שמת במסע, אבל האם זה מגיע לרמה של 'נגיעה', הרי במקור אבימלך התכוון לאונס ולרצח.
  • "וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב" - לא ברור כיצד הם הטיבו עם יצחק, אולם ידוע שהם השכירו לו בית ושדה ואפשרו לו לגור בקרבם בשלום במשך שנים רבות. הם אומנם קינאו ביצחק, אבל הם לא גירשו אותו או פגעו בו. אבימלך הבין שיצחק נמצא בסכנה, ולכן הוא ביקש ממנו באדיבות שיעזוב את גרר.
  • "וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" - אבימלך שלח אותך בשלום ואנחנו לא התקפנו אותך או פגענו בך כשיצאת את העיר. לא בטוח אם הם ידעו שהרועים שלהם רבו עם יצחק ולקחו לו את המים, שכן יצחק לא התלונן על כך לאבימלך.
  • "אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָה" - הם חותמים את בקשתם בתחינה ליצחק, ברוך אלוהים, שירחם עליהם ולא יאשימם בפגיעה כך שאבימלך יהרוג אותם. הם פונים ליצחק בשם אלוהיו שלו, וכך הם נותנים כבוד לאלוהי יצחק, ומבקשים מחילה גם מאלוהי יצחק.

תשובת יצחק[עריכה]

יצחק הבין שחייהם בידיו. יצחק לא ענה במילים. יצחק לא אמר אם הם פגעו בו או לא. יצחק לא רצה להאשים את כולם כי לא היו לא הוכחות מי מהם פקד על הרועים לריב איתו.

במקום זאת, יצחק הזמין אותם בכבוד למשתה והלין אותם אצלו, ככתוב: "ויַַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, ויַֹּאכְלו וּיִַּשְׁתּו"ּ (ביאור:בראשית כו ל). התנהגותו זו של יצחק לכאורה העידה שהוא אינו כועס יותר. נכבדי גרר חשבו שיצחק לא ירצה לרצוח את אורחיו ליד אוהלו וליד המזבח שהוא בנה לאלוהים (ביאור:בראשית כו כה).

התשובה הזו הספיקה לאבימלך. הוא ראה שיצחק חי ובריא. הוא ראה מחנה פורח ומאהל חזק. הוא ראה מזבח לאלוהים. אבימלך לא חשש להישאר לישון במחנה של יצחק ועל ידי כך אולי להיות חשוף להתקפה במהלך הלילה. כך אבימלך הוכיח ליצחק שמצפונו של אבימלך נקי, ואבימלך לא פקד לפגוע בו.

הפתרון של יצחק לזיהוי האשמים[עריכה]

יצחק הזמין את אורחיו למשתה. האכילה והשתייה נמשכה עד הערב, וכוונתו של יצחק היתה שהם יישארו לישון אצלו. בזמן שינה, אדם הוא חסר אונים, הוא אינו יכול להגן על עצמו, כפי שקרה לשאול המלך שדוד היה ליד מיטתו ואבישי הציע להרוג את שאול, ככתוב: "ויַֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד, סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ; וְעַתָּה אַכֶּנּו נָּא בַּחֲנִית ובָּאָרֶץ, פַּעַם אַחַת, וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ" (שמואל א כו ח).

במהלך הלילה, אנשים עם מצפון לא נקי אשר פגעו ביצחק, יסרבו להישאר במחנה או לא יישנו או יברחו, וזה בעצם יהיה הסימן לאשמתם בפני אבימלך ללא ויכוחים והוכחות נוספות.