ביאור:בראשית כו כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כו כד: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי."


אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ[עריכה]

יצחק גורש מגרר. יצחק התקדם במעלה נחל גרר וחפר לאורכו בארות. רועי הפלישתים רבו איתו ולקחו לו את המים. יצחק המשיך מזרחה וחפר באר נוספת שהוא קרא לה "רְחֹבוֹת", ומכאן והלאה הפלישתים עזבו אותו לנפשו ולא רבו איתו.

בכל זאת, יצחק כנראה התפלא על כך שהפלישתים הפסיקו לעשות לו צרות, כדבריו: "כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנו,ּ ופָּרִינו בָּאָרֶץ" (ביאור:בראשית כו כב). יצחק הכריז שזה הגבול בין ארץ הפלישתים לשטחו, והמשיך משם לבאר שבע שהיתה המרכז שלו ושל אברהם.

כשיצחק הגיע לגרר אלוהים אמר לו: "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכו בְּזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית כו ד). אבל מאז, ובמשך שנים רבות מאוד, אלוהים לא דיבר עם יצחק. למרות שאלוהים נתן ליצחק ברכה בשדות ובמקנה ועזר לו לחפור בהצלחה בארות חדשות, הוא לא דיבר איתו.

יֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא[עריכה]

עכשיו, בלילה הראשון לאחר שיצחק חזר לבאר שבע, אלוהים הראה שהוא מרוצה מכך שיצחק סוף סוף חזר, ככתוב: "ויֵַּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהואּ, ויַֹּאמֶר: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ. אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי ובֵּרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, בַּעֲבורּ אַבְרָהָם עַבְדִּי" (ביאור:בראשית כו כד).

מכאן אנו לומדים שתמורה בעבור משהו חייבת להיות מיידית, וזאת כדי שנוכל להבין את הקשר ונלמד.

בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי[עריכה]

יצחק בורך בזכות אברהם אביו. זה מאוד משמח לשמוע על כבוד אבינו.
אולם יצחק אף פעם לא בורך בזכות עצמו:

  1. אלוהים בירך את יצחק בצורה עקיפה בעקדתו: "ויִַּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם ... אֲבָרֶכְךָ ... עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (ביאור:בראשית כב יח).
  2. אלוהים בירך את יצחק כדי שיצחק יישאר בגרר ולא ירד מצרימה: "ויֵַּרָא אֵלָיו יְהוָה, ויַֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה ... ואֲַבָרְכֶךָּ ... עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי.” (ביאור:בראשית כו ה).
  3. אלוהים בירך את יצחק בשובו לבאר שבע: "ויֵַּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהואּ ... ובֵּרַכְתִּיךָ ... בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.”

מכאן ניתן לראות שאלוהים תמיד בירך את יצחק רק בזכות אברהם, ואף פעם לא בזכות עצמו.

יצחק לא שאל את אלוהים האם לא מגיעה לו ברכה בזכות עצמו.

אלוהים אף פעם לא אמר ליעקב: "בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי", כמו כן הוא מעולם לא הזכיר את זכותו ומעשיו של יצחק.

ייתכן שיצחק היה צריך להיעלב, אבל יצחק שתק וקיבל את גורלו. תפקידו היה להביא בנים ואת זה הוא עשה. בהמשך נראה שאת יעקב חינכה בעיקר רבקה ולא יצחק, אחרי שאלוהים פקד על רבקה לדאוג בעיקר לתינוק הזעיר, כדבריו: "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (ביאור:בראשית כה כג).