ביאור:בראשית כו טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כו טז: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד."


לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד[עריכה]

עם הזמן יצחק התעשר וצבר יותר ויותר רכוש, , ואבימלך החל לחשוש ממנו, כשם שבעתיד יקרה במצרים, ופרעה יאמר: "הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוםּ מִמֶּנּו.ּ הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הואּ עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנו"ּ (שמות א י).

חלק גדול מרכושו של יצחק היה מקנה, ככתוב: "ויְַהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן ומִּקְנֵה בָקָר, ועֲַבֻדָּה רַבָּה" (ביאור:בראשית כו יד), אבל היו לו גם שדות בהשכרה או בבעלותו, ככתוב: "ויִַּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא" (ביאור:בראשית כו יב). את המקנה יצחק היה יכול לקחת עמו בעוזבו את גרר, אך את ביתו בעיר והשדות הוא ככל הנראה הפסיד. אבימלך לבטח לא נתן ליצחק פיצויים בעבור הרכוש שהוא הותיר מאחוריו, רכוש שאבימלך לקח לעצמו.

סכנת השמדה[עריכה]

  • אבימלך פקד על אנשיו לסתום את כל הבארות במדבר שלא היו בשימוש, וזאת כדי למנוע מזרים לחיות במדבר ולהציק לתושבי ארצו. יש לציין שאנשי אבימלך גם סתמו את הבארות שאברהם חפר במדבר.
  • ייתכן שיצחק חשב שהוא יישאר בגרר במשך כל חייו, ולכן הוא החליט לא להגיב לסתימת הבארות שלו. אלוהים הביא ליצחק ברכה גדולה ועושר, ויצחק חשב שאלוהים מסכים שהוא יישאר לחיות בגרר.
  • לאחר שיצחק התעשר ואנשי גרר החלו לקנאות בו, אבימלך המליץ ליצחק, למען בטיחותו של יצחק: "לֵךְ מֵעִמָּנו"ּ אז ליצחק לא היה בארות במדבר ולא היה לו מקום לסגת.

אלוהים ניסה את יצחק והביא עליו סכנת מוות. זאת עקדת יצחק נוספת. כשם שישמעאל גורש למדבר עם כמות קטנה של מים ואלוהים הציל אותו, כך גם עכשיו אלוהים הביא סכנה על יצחק, ועזר לו למצוא מים ונתן לו ברכה בבאר שבע, ככתוב: "ויֵַּרָא אֵלָיו יְהוָה, בַּלַּיְלָה הַהואּ, ויַֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי, ובֵּרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, בַּעֲבורּ אַבְרָהָם עַבְדִּי" (ביאור:בראשית כו כד).

נקודה חיובית לאבימלך[עריכה]

אבימלך אומנם שלח את יצחק למדבר, אך הוא לא דרש מיצחק לצאת מיד מגבולות ארצו, וגם לא סתם את בארותיו במדבר בסלעים, אלא רק בעפר. ייתכן שאבימלך זכר את הברית עם אברהם (ביאור:בראשית כא ל), וחשש להפר אותה כדי שאלוהים לא יפגע בו בשנית.
אולם אפשר להסתכל על העניין בצורה חיובית:

  • אבימלך ביקש שיצחק יעזוב את גרר, אך הוא לא ניסה להרוג אותו או לרדוף אחריו במדבר להורגו.
  • אבימלך הסביר בכבוד מדוע יצחק צריך לעזוב את גרר, היינו, שהוא התעשר והתעצם יותר מדי.
  • אבימלך היה מודע לכך שאנשיו מקנאים ביצחק, ולטובתו של יצחק היה כדאי שיצחק יעזוב את גרר.

לא נאמר שאבימלך לקח את רכושו של יצחק או מנע מיצחק למכור את שדותיו ולצאת עם כל רכושו ואנשיו. יצחק פעל כפי שהתבקש, הוא עזב את העיר גרר, ועבר להתגורר בסמוך לנחל גרר, היכן שאברהם התגורר מקודם. הוא חפר מחדש את הבארות של אברהם והחזיר לבארות את השמות שאברהם נתן להן וכך הכריז עליהן בעלות. יצחק גם חפר באר חדשה. כל זה גרם לכך שאנשי גרר רבו איתו במטרה להרחיקו עוד יותר מהעיר, וכאשר יצחק התרחק מספיק עבורם, לבאר "רְחֹבוֹת", הם הניחוהו לנפשו.

אבימלך חשב שהוא נהג כהלכה עם יצחק, וזאת מכיוון שבהמשך אנשיו אומרים ליצחק: "כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוךָּ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינו עִּמְּךָ רַק טוֹב, ונְַּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" (ביאור:בראשית כו כט). ייתכן שאבימלך לא ידע מה עשו רועי גרר ליצחק, שכן זה לא נעשה בפקודתו.

בזמנו אברהם חשב שאבימלך הוא מושחת ושבארצו "אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (ביאור:בראשית כ יא). עכשיו יצחק חושב שאבימלך הוא מלך מושחת ושכל הצרות שלו באות מאבימלך, ולכן אין למי להתלונן.

למעשה אלוהים רצה שיצחק יצא מגרר[עריכה]

עשו ויעקב היו חייבים לגדול במדבר ללא השפעה כנענית או פלישתית. אלוהים רצה שיצחק ישוב למדבר ויהיה רועה צאן, אך יצחק לא הבין זאת. לכן אלוהים השתמש באבימלך במטרה להסביר ליצחק את מקומו.