ביאור:בראשית מז לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מז לא: "וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה."



וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל[עריכה]

סדר המאורעות:

  • יעקב חשב שהוא הולך למות והזמין את יוסף.
  • יוסף בא.
  • יעקב בקש: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ ... וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (ביאור:בראשית מז ל).
  • יוסף ענה: "אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ" (ביאור:בראשית מז ל).
  • יעקב הבין שיוסף מתחמק, והוא דרש: "הִשָּׁבְעָה לִי"
  • "וַיִּשָּׁבַע" יוסף.
  • ואז "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה".

יִשְׂרָאֵל[עריכה]

אכן זה שמו של יעקב, למרות שיעקב העדיף לא להיות ישראל. עורך המקרא חשב שמין הראוי לכתוב "יִשְׂרָאֵל" לכבוד כל האבות ואמהות אשר יעקב מבקש להצטרף לקברם במערת המכפלה.

וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל[עריכה]

יש הרואים בזה את התקימות הנבואה: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי".

יש אומרים שיעקב נמנע מלהשתחוות ליוסף כדי שהנבואה לא תתקים:

  • יעקב שלח את יהודה לפניו ובא ישר לגושן, ולא בא לפגוש את יוסף ופרעה כדי לא להשתחוות ליוסף, ככתוב: "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף, לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה, וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן" (ביאור:בראשית מו כח).
  • יעקב לא השתחווה כאשר הוא נפגש עם יוסף, ככתוב: "וַיִּפֹּל [יוסף] עַל צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד" (ביאור:בראשית מו כט).

וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה[עריכה]

לאחר שדוד המליך את שלמה בחייו, נאמר: "וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב" (מלכים א א מז).
אולם יעקב לא ממליך את יוסף ליורשו היחיד כאשר נאמר: "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה".

יעקב הודה ליוסף על שבועתו ונרגע שגם הוא יקבר במערת המכפלה. אימו של יוסף לא נוכחה ואחד עשר אחיו לא היו נוכחים. כך שהנבואה לא התקימה במלואה, למרות שהעורך קורא ליעקב "יִשְׂרָאֵל" לכבוד כל בני ישראל ואבותיהם.

נבואת "הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (לי הוא אלוהים ולא יוסף) תתקיים כאשר בני ישראל ייצאו ממצרים, ואלוהים יעשה שפטים באלוהי מצרים: אל השמש, אל הירח ואלילי כוכבי הלכת. ופרעה עצמו יכיר בגדולת אלוהים ויבקש "וּבֵרַכְתֶּם, גַּם אֹתִי" (שמות יב ל).