ביאור:בראשית מז ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מז ט: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם."



מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי[עריכה]

הרמב"ן אומר: "לא ידעתי טעם הזקן אבינו, מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי".

מדבריו יעקב מרגיש שחייו לא יהיו ארוכים כמו אברהם (175) או יצחק (180). לא יהיו לו ילדים חדשים בגיל 140 כמו לאברהם. הוא מרגיש שחייו הושלמו והוא רק מחכה לברך את בניו ולמות. כבר ראינו שכך חושב יעקב כאשר הוא שמע שיוסף חי: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל: רַב עוֹד’ יוֹסֵף בְּנִי חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (ביאור:בראשית מה כח), וכאשר יעקב פגש את יוסף: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" (ביאור:בראשית מו ל).

מְעַט וְרָעִים[עריכה]

עד גיל 40 הוא היה הילד הקטן שאינו אהוב על אביו.
20 שנה הוא עבד קשה ללבן ודאג לעתידו.
בניו לא נתנו לו כבוד וענו לו בחוצפה ובוז.
מספר שנים הוא התאבל על רחל.
עוד 22 שנים הוא התאבל על בנו המוכשר, יוסף.

מתוך 130 שנים יותר מ82 היו קשים ועצובים, אבל אדם זוכר במיוחד את הקשה ואת התקופה האחרונה, לכן מעט ורעים עד עכשו.

וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי[עריכה]

״השיגו״ בעבר. הוא לא מדבר על העתיד. אומנם הוא לא יודע מתי הוא ימות, אבל הוא כבר יודע שאבותיו לא מתו בגיל שלו, הנוכחי. יעקב הבין שפרעה חושש ממחלות, וכך יעקב מספר שגם הוריו חיו שנים רבות.
"בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" - לפחות פרעה שמע שאבותיו של יעקב כבר נפטרו, והם לא יבואו עם דודים נוספים למצרים.

יעקב היה מעונין לדבר מה שפחות ולחזור למשפחתו. יעקב פחד לגלות את ברכת אלוהים לאברהם וזרעו, ואת דברי אלוהים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (ביאור:בראשית טו יד). רק את זה פרעה היה צריך לשמוע. יעקב הבין שהנבואה מתחילה להתקיים ולא רצה להתערב ולקלקל - 'סייג לצרות, הסטה ושתיקה', ככתוב: "סייג לחוכמה, שתיקה" (משנה אבות ג יג).

קיימת אפשרות שיעקב אמר לפרעה מה שפרעה ידע ורצה לשמוע:

  • מאז שיוסף נעלם ונחטף לעבדות ושנות הרעב בכנען, היה לי רע, ולכן אני נראה זקן.
  • אבל עכשו שהגעתי למצרים, ויש לי עוד הרבה שנים לחיות כדי לעבור את גיל אבותי, יהיו לי הרבה שנים טובות לחיות בארצך.

כלומר בצורה עקיפה, יעקב נתן תודה לפרעה וברכה למלך ולעצמו לחיים ארוכים וטובים.