ביאור:בראשית מז ט

בראשית מז ט: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מז ט.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה[עריכה]

יעקב שמע את שאלתו של פרעה "כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ" (ביאור:בראשית מז ח), והבין שפרעה שואל לפחות שלוש שאלות:

בן כמה אתה?
ובעקיפין, למה אתה נראה כל כך זקן: קטן ומצומק?
וגם בעקיפין, האם אתה חולה במחלה מדבקת ועומד למות?

יעקב ענה שלוש תשובות.

תשובה לשאלה הראשונה - יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה[עריכה]

יעקב ענה באותן מילים שפרעה שאל, וענה: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה".

תשובה לשאלה השניה - מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי[עריכה]

הרמב"ן אומר: "לא ידעתי טעם הזקן אבינו, מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך [שחייו היו רעים], ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי".

יעקב הבין שפרעה שואל אותו למה הוא נראה כל כך זקן.
יעקב ענה: 'אמנם שנותי הם רק 130 ובכל זאת אני נראה מאוד זקן, כי השנים האלה היו "רָעִים", הן אבותי בגיל הזה נראו בריאים יותר.

עד גיל 40 הוא היה הילד הקטן שאינו אהוב על אביו.
20 שנה הוא עבד קשה ללבן ודאג לעתידו.
בניו לא נתנו לו כבוד וענו לו בחוצפה ובוז.
מספר שנים הוא התאבל על רחל.
עוד 22 שנים הוא התאבל על בנו המוכשר, יוסף.

מתוך 130 שנים יותר מ82 היו קשים ועצובים, אבל אדם זוכר במיוחד את הקשה ואת התקופה האחרונה, לכן מעט (פחות מאבותי) ורעים עד עכשו.

יעקב נולד קטן, זעיר, וכל חייו הוא היה קטן וחלש. קראו לו בשם "יה' עקב" כדי שאלוהים ישמור ויעקב אחריו (ביאור:בראשית כה כו), למזלו הוא החזיק את עקב אחיו וכך עשו משך אותו החוצה למרות שהוא יצא בלידת יד מסוכנת (ביאור:בראשית כה כו), בגיל 40 הוא לבש את בגדי הילדות של עשו (ביאור:בראשית כז טו), רבקה הלבישה אותו בעור הגדי, כחולצה, וזה התאים לו (ביאור:בראשית כז טז), קראו לו צעיר (זעיר) (ביאור:בראשית כה כג) וקטן (ביאור:בראשית כז טו), הוא היה תם יושב אוהלים ולא פרנס את עצמו (ביאור:בראשית כה כז), עשו לא חשב שהוא ימצא אישה ולכן הביא שתי נשים לבחירתו (ביאור:בראשית כו לד), יצחק רצה למנות את עשו לאפוטרוס של יעקב שלא היה מסוגל לפרנס את עצמו בציד או עבודת השדה (ביאור:בראשית כז כט), ויצחק שלח אותו לחרן, לדודו של יעקב, לקבל אישה, כי אף אחד אחר לא היה נותן לו (ביאור:בראשית כח ב).

בקיצור יעקב היה ונשאר איש קטן ולכן בזקנותו הוא נראה הרבה יותר זקן מגילו.

יעקב היה יכול לספר שהוא היה קטן, אולם הוא התבייש לספר זאת, ולכן העלה שהוא נראה זקן בגלל ש"מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי".

תשובה לשאלה השלישית - וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי[עריכה]

"בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" - לפחות פרעה שמע שאבותיו של יעקב כבר נפטרו, והם לא יבואו עם משפחה נוספת למצרים.

יעקב אומר ״[עוד/עדיין] לֹא הִשִּׂיגוּ״ בעבר או בהוה. הוא לא מדבר על העתיד. הוא לא יודע מתי הוא ימות, אבל הוא כבר יודע שאבותיו לא מתו בגילו, הנוכחי, והוא לא השיג אותם עדיין. יעקב הבין שפרעה חושש ממחלות, וכך יעקב מספר שגם הוריו חיו שנים רבות, ואין למשפחתו מחלות.
יעקב לא אמר: 'וחיי לא ישיגו, בעתיד, את חיי אבותי'. למרות שהוא נראה זקן, יש אפשרות שהוא ישיג את אבותיו, הן יצחק השיג את אברהם בחמש שנים.

יעקב היה מעונין לדבר מה שפחות ולחזור למשפחתו. יעקב פחד לגלות את ברכת אלוהים לאברהם וזרעו, ואת דברי אלוהים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (ביאור:בראשית טו יד). רק את זה פרעה היה צריך לשמוע. יעקב הבין שהנבואה מתחילה להתקיים ולא רצה להתערב ולקלקל - 'סייג לצרות: הסטה ושתיקה', ככתוב: "סייג לחוכמה, שתיקה" (משנה אבות ג יג).

קיימת אפשרות שיעקב אמר לפרעה מה שפרעה ידע ורצה לשמוע:

מאז שיוסף נעלם ונחטף לעבדות ושנות הרעב בכנען, היה לי רע, ולכן אני נראה זקן.
אבל עכשו שהגעתי למצרים, ויש לי עוד הרבה שנים לחיות כדי לעבור את גיל אבותי, יהיו לי הרבה שנים טובות לחיות בארצך.

כלומר בצורה עקיפה, יעקב נתן תודה לפרעה וברכה למלך ולעצמו לחיים ארוכים וטובים.

רָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי[עריכה]

"רָעִים" - דבר שאיש רָשָׁע, נָבָל, רַע לֵב עושה, לא טוב ולא מועיל, מזיק או מפריע, שלילי (מילוג). על אנשי סדום נאמר: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד" (ביאור:בראשית יג יג). יעקב אמר לבניו שרצו לקחת את בנימין למצרים: "וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה" (ביאור:בראשית מד כט). בהרבה מקרים המילה 'רע' קשורה למוות מוקדם ובאלימות, ככתוב: "הָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ז ז).

יעקב מתלונן שחייו היו "רָעִים", ואולי עדיף שיגמרו.

התלונה היא נגד אלוהים: שעשה אותו קטן, שגרם לו לשקר לאביו ולעזוב את משפחתו, שכפה עליו לעבוד קשה כדי לרכוש אישה, שלא הציל את רחל בלידת בנימין, ושלא הציל את יוסף ושלח אותו למצרים. יעקב לא הבין את תוכניתו של אלוהים להקים את שבועתו לאברהם בברית בין הבתרים, ואת תפקידו בתוכנית. יעקב שכח שהוא זכה בברכת אביו, ובברכת אלוהים. הוא זכה ברחל האהובה ועוד שלוש נשים, בתריסר בנים, עושר רב, נצחון על עשו, את כל ארץ כנען לנחלה, את העיר שכם, ובנו נעשה למשנה למלך מצרים.

גם יוסף סבל קשות: נזרק לבור, נמכר לעבדות, האושם בנסיון אונס ונזרק לכלא, סבל שנים עד שעלה לגדולה, אולם יוסף אמר: "שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (ביאור:בראשית מה ה). יוסף הבין שהכל היה חלק מתוכניתו של אלוהים, ולכן אלוהים בחר רועי צאן להיות עמו. אלוהים הבין שיצחק, שלמרות שגורש מגרר בגלל עבודת השדה, עדיין רוצה בן שיהיה עובד אדמה ולא רועה צאן, ולכן אלוהים נתן לו תאומים ואחד קטן וחלש שלא יכול לעבוד בשדה אבל יכול להיות רועה. עכשו אנו מבינים למה אלוהים בחר רועי צאן, כי הוא התכוון שאחי יוסף יגידו לפרעה: "רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ" (ביאור:בראשית מז ג), יקבלו לגור בדלתה שהתאימה רק למקנה והיתה חופשיה ממצרים, ופרעה העניק להם זכיון לטפל במקנה שלו (ביאור:בראשית מז ו), כדי לספק בשר, חלב, עורות וצמר לארמון ולצבא של מצרים.

שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ[עריכה]

יעקב, יוסף ובניו יודעים שאברהם חי 175 שנה, ויצחק 180. ייתכן שהם מודעים שבגיל 130 יעקב נראה רע, והוא לא יחזיק מעמד יותר מאבותיו.

למרות שיעקב אמר: "שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ" (בעבר/הווה), הוא התכוון והם שמעו קובלנה: 'לא ישיגו' (בעתיד).
ייתכן שאת החלק הזה מהדבריו, יעקב התכוון שיוסף ישמע בנוכחות אחיו.

ייתכן שיעקב חשב שחייו יגמרו כאשר הוא יראה את יוסף חי. בזמנו, יעקב מאן להתנחם על אובדן יוסף (ביאור:בראשית לז לה). סביר שיעקב התפלל, ביקש, נשבע ונדר נדר כהרגלו (ביאור:בראשית כח כ), בבקשה מאלוהים שיתן לו לחיות לפחות עד שהוא יראה את יוסף חי. היה חשוב ליעקב להרגיש שהוא לא הרג את יוסף כאשר הוא ניסה אותו בשולחו אותו לאחיו. יעקב קיווה שאלוהים יודיע ליוסף שהוא ישמור עליו בדרכו. והנה יוסף נעלם, ואולי מת. לדעתו, אלוהים לא שמר על יוסף. יעקב, ששם את עצמו במרכז העולם (ביאור:בראשית לז י), לא הבין שלמעשה אלוהים הציל את יוסף, ותפקידו שלו, כשומר גחלת העם, נגמר.

עכשו כאשר נודע לו שיוסף חי, הוא מיד אמר: "רַב עוֹד, יוֹסֵף בְּנִי חָי, אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (ביאור:בראשית מה כח), וכאשר הוא ראה את יוסף הוא אמר: "אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי" (ביאור:בראשית מו ל). ניתן להבין שכאשר אלוהים אמר ליעקב: "וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (ביאור:בראשית מו ד), יעקב היה בטוח שמיד או תוך זמן קצר לאחר שהוא יראה את יוסף הוא ימות כפי שהוא נדר לאלוהים. יעקב היה מודע שאלוהים קרא לו 'יעקב' (האיש) ולא 'ישראל' (העם), למרות שפעמים אלוהים אסר עליו להקרא יעקב (ביאור:בראשית לה י). יעקב הרגיש שסר חינו בעייני אלוהים ותפקידו נגמר, בדומה למה שנעשה לאברהם אחרי העקדה, וליצחק אחרי שהוא שלח את יעקב לחרן, ולכן אין לאלוהים סיבה להחזיק אותו בחיים. את זה הודיע יעקב ליוסף בנוכחות אחי יוסף, כאשר פרעה שומע ולא מבין דבר.

ייתכן שיעקב רצה להפעיל לחץ על יוסף שיש לו בקשה גדולה: שיוסף יקבור אותו במערת המכפלה בחברון, ושיוסף יהיה חייב להשבע לו, כי הזמן קצר ומותו קרוב.

חששותיו של יוסף[עריכה]

כאשר יוסף הביא את אביו ואחיו לפני פרעה הוא חשש שהם יספרו בגאוה על אחיהם הצעיר שחלם ש"הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (ביאור:בראשית לז ט). פרעה מיד יבין שיוסף חלם שאל השמש ואל הירח המצריים ישתחוו לו, ושאלוהים הודיע זאת ליוסף, ויוסף רוצה למלוך על מצרים.

כדי למנוע מאחיו לספר לפרעה סיפורים מסוכנים, יוסף הורה להם מה להגיד, ככתוב: "וַאֲמַרְתֶּם, 'אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ, גַּם אֲבֹתֵינוּ'" (ביאור:בראשית מו לד).
יוסף לא חשב שאביו ידבר יותר מדי, והוא לא הגביל אותו בדבריו.

והנה יעקב אומר: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי"
נוצרה סכנה שפרעה ידרוש הסבר מיעקב, ויעקב יספר על החלומות של יוסף, שגרמו לאחיו לשנוא אותו ולגרום לו להעלם, וכך יעקב סבל הרבה שנים בצער ויגון.

לרוב אנשים שואלים כדי "ללמוד מן הנסיון של אחרים" (דאגלס אדאמס). אולם פרעה לא חי כמו כל אדם, ולכן פרעה חשב שנסיון החיים של יעקב לא יכול לעזור לו.
פרעה ראה את עצמו כאל, וכאשר יעקב התלונן על אלוהים שגרם לו צרות, זה הכעיס אותו והוא לא רצה לשמוע יותר.
לפרעה חשוב איך אנשים יביאו לו רווח. דברי יעקב לא פתחו אפשרות חדשה ולא היתה לפרעה שאלה נוספת.

פרעה לא שאל דבר, וייתכן שיוסף סימן ליעקב לסיים את השיחה, ויעקב ברך את פרעה בשנית וקטע וסיים את הפגישה.