ביאור:בראשית מה כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מה כח: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת."



אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת[עריכה]

יעקב סרב לשלוח את בנימין כדי להוציא את שמעון ממעצרו, ככתוב: "לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם: כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" (ביאור:בראשית מב לח). ובחיל ורעדה יעקב שלח את בניו ובנימין: "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין; וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי" (ביאור:בראשית מג יד).

אדם לא יודע את יום מותו, ואם יש לו משהו חשוב לעשות, הוא חייב לעשות את זה מייד, אחרת, בעתיד, הוא עלול לגלות שהוא כבר לא יוכל לעשות זאת.

רַב עוֹד[עריכה]

"רַב עוֹד": בנוסף לזה, עוד, עוד הרבה מאוד.
יעקב המתין לשובם של בניו. יעקב לבטח חיכה בפחד, וספר את הימים. והנה, לא רק שהם כולם חוזרים ועימם כל טוב, הוא גם שומע שיוסף חי ומחכה לו. ואכן כאשר הם נפגשים "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי" (ביאור:בראשית מו ל).

למרות התרגשותו יעקב לא נופל מרגליו, לא פותח בברכה לאלוהים, לא מעלה קורבן לאדוני שהעלה את בנו, אשר נחטף ערום, להיות מושל מצרים. יעקב זכר את חלום "הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ" (ביאור:בראשית לז ט), ולא רצה שהחלום יתקיים עליו, אפילו בספק. וגם כאשר הוא נפגש עם יוסף הוא לא משתחווה לו, ולא נותן לו כבוד. יעקב עדיין כועס: "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה" (ביאור:בראשית לז י).

אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ[עריכה]

יעקב מצמצם את הביקור לראיה (אחת) בלבד. יעקב לא התחייב להשאר במצרים. יעקב יודע ששמו "יה'-עקב" (אדוני ישמור) שונה לישראל, ועכשו אלוהים מגן על בני-ישראל ולא עליו אישית. יעקב יודע שהוא יצטרך לבקש רשות מאלוהים לצאת למצרים ולהתנתק מהארץ המובטחת אפילו לזמן קצר. יעקב מנסה לשכנע את אלוהים לתת לו לצאת, הן גם הוא וגם יוסף יכולים למות בחתף.