קטגוריה:בראשית מה כח

יעקב סרב לשלוח את בנימין כדי להוציא את שמעון ממעצרו, ככתוב: "לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם: כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" (ביאור:בראשית מב לח). ובחיל ורעדה יעקב שלח את בניו ובנימין: "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין; וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי" (ביאור:בראשית מג יד).

אדם לא יודע את יום מותו, ואם יש לו משהו חשוב לעשות, הוא חייב לעשות את זה מייד, אחרת, בעתיד, הוא עלול לגלות שהוא כבר לא יוכל לעשות זאת.

"רַב עוֹד": בנוסף לזה, עוד, עוד הרבה מאוד.
יעקב המתין לשובם של בניו. יעקב לבטח חיכה בפחד, וספר את הימים. והנה, לא רק שהם כולם חוזרים ועימם כל טוב, הוא גם שומע שיוסף חי ומחכה לו. ואכן כאשר הם נפגשים "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי" (ביאור:בראשית מו ל).

למרות התרגשותו יעקב לא נופל מרגליו, לא פותח בברכה לאלוהים, לא מעלה קורבן לאדוני שהעלה את בנו, אשר נחטף ערום, להיות מושל מצרים. יעקב זכר את חלום "הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ" (ביאור:בראשית לז ט), ולא רצה שהחלום יתקיים עליו, אפילו בספק. וגם כאשר הוא נפגש עם יוסף הוא לא משתחווה לו, ולא נותן לו כבוד. יעקב עדיין כועס: "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה" (ביאור:בראשית לז י).

יעקב מצמצם את הביקור לראיה (אחת) בלבד. יעקב לא התחייב להשאר במצרים. יעקב יודע ששמו "יה'-עקב" (אדוני ישמור) שונה לישראל, ועכשו אלוהים מגן על בני-ישראל ולא עליו אישית. יעקב יודע שהוא יצטרך לבקש רשות מאלוהים לצאת למצרים ולהתנתק מהארץ המובטחת אפילו לזמן קצר. יעקב מנסה לשכנע את אלוהים לתת לו לצאת, הן גם הוא וגם יוסף יכולים למות בחתף.

יעקב מאן להתנחם על אובדן יוסף (ביאור:בראשית לז לה). סביר שיעקב התפלל, ביקש, נשבע ונדר נדר כהרגלו (ביאור:בראשית כח כ), בבקשה מאלוהים שיתן לו לחיות לפחות עד שהוא יראה את יוסף חי. ניתן להבין זאת מדברי יעקב ליוסף "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי" (ביאור:בראשית מח יא), וזה סימן שהוא פילל והתפלל. היה חשוב ליעקב להרגיש שהוא לא הרג את יוסף כאשר הוא ניסה אותו בשלחו אותו לאחיו. יעקב קיווה שאלוהים יודיע ליוסף שהוא ישמור עליו בדרכו. והנה יוסף נעלם, ואולי מת. לדעתו, אלוהים לא שמר על יוסף. יעקב, ששם את עצמו במרכז העולם (ביאור:בראשית לז י), לא הבין שלמעשה אלוהים הציל את יוסף, ותפקידו שלו, כשומר גחלת העם, נגמר.

עכשו כאשר נודע לו שיוסף חי, הוא מיד אמר: "רַב עוֹד, יוֹסֵף בְּנִי חָי, אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת", וכאשר הוא ראה את יוסף הוא אמר: "אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי" (ביאור:בראשית מו ל). ניתן להבין שיעקב חשב שהוא כפוף לנדרו ואלוהים ידרוש ממנו למות כפי שהוא נדר, ולכן מותו קרוב, וכך הוא אמר לפרעה "מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי" (ביאור:בראשית מז ט).