ביאור:בראשית מה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מה א: "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו."



וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו[עריכה]

לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו[עריכה]

הנצבים עליו היו:

  • משרתיו וחיליו המצריים.
  • אחיו שמכרו אותו לעבדות.
  • בנימין שלא מבין דבר.

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק[עריכה]

יוסף התאפק עד שיהודה גמר את כל דבריו וחיכה לתגובתו. יהודה דיבר מפסוק יח עד פסוק לד - זה לקח זמן רב לשמוע את כל דבריו וטענותיו. בכל זאת יוסף התאפק.
לפני שיהודה פתח בדבריו נאמר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" (ביאור:בראשית מד יח). כלומר יהודה היה קרוב מאוד, במרחק שיחה ללא צעקות. במספר צעדים קטן יהודה היה יכול לשים יד על יוסף. יוסף הבין שהוא בסכנת מוות וכל מילה לא נכונה תגרום ליהודה להתקיף.

מה שמע יוסף:
  • בלה בלה בלה - כל ההיסטוריה.
  • "וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי" (ביאור:בראשית מד כז) – יוסף הבין שאביו קרא לרחל, אימו, אשתי. יעקב התיחס לרחל כאשתו הראשונה, ובנה הבכור הוא בכורו. ואת זה אומר יהודה, התקיף בבני לאה. יהודה היה הרביעי בבני לאה, כך שלא הפריע לו לוותר על הבכורה של ראובן, שמעון ולוי. במידה מסוימת זה מעלה את מעמדו כי הוא זה שממנה את יוסף לבכור.
  • "וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר: אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה" (ביאור:בראשית מד כח) – יוסף הבין שיעקב לא שלח אותו לאחיו כדי שהם ימכרו אותו לעבדות בגלל חלומותיו. אחיו גרמו ליעקב לחשוב שהוא נטרף, אבל יעקב לא מאמין וממשיך לקוות לראות אותו.
  • "וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה" – יוסף הבין שיעקב ימות מצער אם בנימין לא יוחזר, והוא, יוסף, יאבד את הקשר לאביו, והבטחת אלוהים לאברהם, יצחק ויעקב.
  • "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי" (ביאור:בראשית מד לג) - יוסף שמע את האיום לחייו. יהודה הציג את הבעיה כשאלה, המביאה שאלה נוספת: אז מה אתה מתכונן לעשות? יהודה נשמע מיואש ומוכן למות אם השליט יסרב לקחת אותו במקום בנימין. יהודה לא יעזוב את בנימין בלי להתקיף. מהומה כזו בביתו, התקפה, ושרפה יכולה לגרום לפרעה חוסר נחת אפילו אם יוסף לא יומת.

מה שמעו משרתי המלך:

  • יש משהו בין יוסף לקבוצת העברים האלו. הוא מתעלל בהם במיוחד.
  • יוסף נתן להם להתקרב עליו ומתנהג בחוסר זהירות. הוא נותן להם כבוד יתר: ארוחה בביתו, אי תשלום עבור הבר, ומקדיש להם זמן.
  • דובר על אישה עם שני בנים שאחד נעלם וייתכן שנטרף. וליוסף יש ענין מיוחד בשני, הצעיר (שלא נראה לגמרי בסדר. (ביאור:בראשית מג טו) ).
  • ליוסף יש משהו עם אביו של הצעיר.
מה יהודה היה יכול להמשיך להגיד?
  • לספר מה באמת קרה לאח שנעלם, ולהודות באשמתם שנשאה עונש מוות.
  • מה הם חיפשו במצרים.
  • מה הם מוכנים לעשות כדי למצוא את אחיהם ולשכנע את השליט לעזוב אותם.

זה היה מיותר ורק מביא צרות אם השליט היה איש זר. כל מה שנשאר ליהודה ולאחים לעשות זה לחכות לתשובה של השליט, ובמקרה הצורך, לקחת אותו כבן ערובה.

תגובת יוסף[עריכה]

  • יוסף לא רצה לשמוע מיהודה דברים נוספים.
  • יוסף לא רצה שאנשיו ישמעו דברים נוספים.
  • יוסף לא רצה שאנשיו יראו אותו בוכה ומתרגש.
  • יוסף לא רצה שאנשיו יבינו שהוא לא קוסם שיודע כל כך הרבה על האנשים האלה.
  • יוסף שמע שיהודה ואחיו מכירים ביוסף כבכור האחים.
  • יוסף שמע שאביו אוהב אותו, ולא ניסה לרצוח אותו.
  • בנימין היה מוגבל, ויוסף לא רצה שידעו שהוא אחיו המלא, כי בתקופה ההיא חשבו שכל המשפחה נגועה באותה בעיה.
  • יוסף שמע שהאחים לא יפקירו את בנימין ועברו את הבחינה בהצלחה.
  • יוסף לא רצה שבנימין יבין את מה שהאחים עשו לו ויספר ליעקב.
  • לא היה לו מה לענות ליהודה בלי להראות רע.

ולכן "וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" ופניו התרככמו ממבכי.