ביאור:בראשית מה י
בראשית מה י: "וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מה י.
ראו: נאום יוסף
וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי[עריכה]
יוסף מתרכז בעצמו: "וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי" - שנים הוא לא נסע לבקר את אביו בכנען, ועכשו חשוב לו להיות קרוב.
יוסף התחתן עם בת פוטיפר כהן און והצטרף לכוהני מצרים. הכוהנים התפרנסו מהמלך ואדמותיהם ולא שילמו מס למלך.(ביאור:בראשית כז כב)
יוסף רצה שאחיו יבואו אליו, ולכן הוא עצמו קיבל את הזרים המכובדים שבאו למצרים לקנות בר.(ביאור:בראשית מב ו) עכשו שהוא מצא את אחיו והתגלה להם, הוא לא חייב להמשיך לעסוק בחלוקה לזרים. סביר שיוסף מינה איש אחר לתפקיד חלוקת האוכל, ובצורה כזו היה לו יותר זמן לשרת את פרעה ולעזור למשפחתו שלו.
וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ[עריכה]
אנו רואים שיוסף מודע שליעקב יש רכוש רב, ככתוב: "וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ". ניתן להבין שהרעב לא היה כל כך גדול שאפילו הצאן מת. יעקב ומשפחתו היו עשירים וחזקים, והרעב רק פגע בחוסר לחם לאפיה.
יָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן[עריכה]
"אֶרֶץ גֹּשֶׁן" - מספר דברים אנו לומדים:
- זה מקום שיש לו שם. כלומר זאת אחוזה מסוימת כמו "שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא" (ביאור:בראשית כג יט), שקיבלה שם. בהמשך יהודה נשלח למצרים כדי ללמוד מיוסף איפה נמצאת גושן, כלומר למרות שהיה למקום שם, המקום לא היה ידוע לזרים.
- אולם, ייתכן שיוסף המציא את שם המקום, כי אם המקום היה ידוע למצרים אז יעקב היה יכול לשאול להדרכה בדרכו - הן הוא הגיע לחרן, ובניו הגיעו למצרים ללא עזרת יוסף.
- זה מקום קרוב ליוסף, והרי יוסף קרוב לפרעה, אולם בכל זאת ביתו קרוב למקום חלוקת הבר לזרים, ככתוב: "וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ, הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה" (ביאור:בראשית מג טז), אבל המילה "קָרוֹב אֵלַי" היא לא ברורה, הן לפרעה היו מרכבות וסוסים וכל מצרים נעשתה קרובה לבירה.
- זה מקום מתאים ל"צֹאנְךָ וּבְקָרְךָ", ומשתמע מכאן שזה לא מתאים לשדות תבואה וגידולים, אלא מתאים יותר לעשבים בלבד שטובים רק לבקר ולצאן.
- מגושן עולים לפרעה בביתו, כדברי יוסף: "אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה; וְאֹמְרָה אֵלָיו, אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי" (ביאור:בראשית מו לא), כלומר גושן נמצאת צפונה מהבירה, ונמוכה ממנה לאורך זרימת הנילוס. בצורה זו הצאן לא יזהם את מי השתיה של פרעה ואנשיו בארץ מצרים.
- כדי להגיע מהבירה לגושן יוסף אסר את מרכבתו, ככתוב: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה" (ביאור:בראשית מו כט),[1] כלומר יוסף השתמש במרכבה שנסעה לאורך דרך עפר. הוא לא לקח סירת מלכות כי הנהר באזור הזה כנראה היה קשה למעבר ורדוד. ייתכן שהאזור לא היה מיושב.
יוסף מתחיל בתוכניתו לגרום לפרעה לתת לו ולמשפחתו את גושן.
ארץ גושן[עריכה]
פרעם אמר ליוסף: "וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית מה יח). ייתכן שארץ גושן לא היתה טובה לחקלאות ולא היה צריך לנשל מצרים או לקנות את אדמתם. ארץ גושן היתה טובה מאוד לצאן ובקר, ולכן פרעה אומר: "יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי" (ביאור:בראשית מז ו). וכך "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" (ביאור:בראשית מז כז).
המחשבה היא שיוסף נתן את מבחר האדמה במצרים למשפחתו. כך פקד פרעה, וכך הבטיח יוסף למשפחתו. לא נאמר שאצילי מצרים גורשו מאדמתם. לא נאמר שיוסף קנה אדמה. לא נאמר שארץ גושן היתה חלקת אדמה מוגבלת, וכאשר בני ישראל גדלו לאלפים הם כבשו חלקים במצרים. לא נאמר שהמצרים קינאו בהם ושנאו אותם, כמו שקרה ליצחק בגרר (ביאור:בראשית כו יד).
כאשר שומעים שמלך נותן דבר טוב, חייבים להבין שזה דבר שחייב להיות טוב למלך. כך המן הציע למלך, לתת לאיש שהמלך חפץ ביקרו לרכב על סוס המלך, לבוש בבגדי המלך, ויקראו לפניו (ביאור:אסתר ו ח). המן לא הציע אדמות או ארמונות או כסף או צבא. כל שהמן הציע היה דבר פורח באוויר, שישכח למחרת, ולא עלה לאחשורוש דבר. כך גם יוסף הציע לפרעה ולאחיו, את האדמה שאף מצרי לא רצה, אדמה איומה. אבל ליוסף היתה תוכנית גאונית להפוך את המקום לגן פורח. האחים היו רועי צאן שהיו תועבה למצרים, האחים קיבלו אדמה בדלתה של הנילוס, בתחתית הנילוס, כדי שהזיהום של המקנה לא יפריע למצרים. סביר שהאדמה שם לא היתה טובה לחקלאות, אבל היתה מעולה למקנה. סביר שהמקום היה ביצות טובעניות שורצות בתנינים ויתושים והמצרים לא רצו לגור שם. האדמה היתה ללא גבול. בעזרת השוורים, בני ישראל נקזו את הביצות והגדילו את אדמתם בהתאם לגודל העם. כך פרעה נהנה שבני ישראל השביחו את ארצו בלי מאמץ והוצאות. ומאז זה בדם של בני ישראל לרצות ליבש ביצות.[2]
יוסף דיבר עם אחיו בשפתם (לא מצרית) אולם את המילה "גֹּשֶׁן" מרגל-המלך שמע והבין. ייתכן שהמרגל סיפר את זה לפרעה, וכך פרעה ידע על גושן. בהמשך יוסף אומר לאחיו לבוא לגושן, לפני שפרעה מאשר להם להתישב בגושן. יוסף פגש את אביו בגושן, וייתכן שהוא הודיע לפרעה שהוא יוצא לגושן לפגוש את אביו. וכך פרעה קיבל מידע שהם כבר בגושן ואם פרעה לא יתנגד או ימצא משהו אחר, העובדות ישארו בשטח. בהמשך יוסף אומר לאחיו לבוא לפרעה ולבקש לגור שם.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ קיימת בעיה, שיוסף עלה לאביו בגושן ואחר כך עלה לפרעה. בשני המקומות יוסף נתן כבוד ועלה לאביו ולפרעה, אולם לפרעה הוא גם עלה בכיון הפוך לזרימת הנילוס כי הבירה היתה מעל הדלתא ששם התישבו בני ישראל וכך הם לא זיהמו את מימי מצרים.
- ^ אין הוכחה שזאת אמת, ומיקומה של גושן אינו ידוע, אולם בר דעת יבין שכך יוסף החכם עשה.