ביאור:בראשית מה יב
בראשית מה יב: "וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מה יב.
ראו: נאום יוסף
וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין
[עריכה]האחים לא אמרו לשליט את שמו של אחיהם הצעיר, והנה הוא יודע את שמו: "וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין". זה היה המאמץ האחרון של יוסף לשכנע אותם שאכן הוא יוסף אחיהם.
אָחִי בִנְיָמִין
[עריכה]כפי שהראנו, בנימין היה מוגבל ולא הבין שהוא מואשם בגנבה, שאחיו אמרו שהגנב יומת ושהשליט רוצה את הגנב כעבדו. יוסף היה צריך להתביש שאחיו, מאביו ואמו, הוא מוגבל, כי בתקופה ההיא האנשים הסתכלו בעין רעה על מוגבלים וחשבו שזה מכה מאלוהים או פגם משפחתי. כאשר השליט הודה וקיבל שבנימין הוא אחיו זאת היתה הוכחה מוחצת שהוא אכן יוסף.
זאת הסיבה שאלוהים הפריד בין יוסף לבנימין כדי שבנימין לא יפגע בתוכניתו של אלוהים עד שיוסף יהיה שליט במצרים ומצבו של אחיו לא ישפיע עליו יותר.
בהמשך יוסף לקח רק חמישה אחים לפרעה "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז ב), וכך יוסף נמנע מלהציג את בנימין, שזה לא היה מכבוד פרעה לראות אנשים כאלה.
עֵינֵיכֶם רֹאוֹת ... כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם
[עריכה]השליט דיבר בשפתם, ואמר להם לשמוע ולהסתכל על פיו שהדברים יוצאים מפיו וזה לא כישוף או קסמים.
וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין
[עריכה]השליט מזמין את האחים להסתכל על בנימין ולראות שבנימין מסתכל עליו ומבין את דבריו. יוסף טוען שאפשרי שהוא יכשף את האחים, אבל הקסמים לא יעבדו על בנימין המוגבל. עד כה השליט ועבדיו דיברו עם האחים מצרית, ובנימין לא הבין את דבריהם ולא שם לב למתרחש סביבו. לכן בנימין לא הבין שהוא מאושם בגנבה, שהוא נידון לעבדות, ואולי גם לא הבין שיוסף נמכר. יוסף מראה להם שהם לא חולמים וזה לא קסם, הנה בנימין מקשיב ומבין אותו בשפתו. אולם לא נראה שבנימין הכיר את יוסף ככתוב: "וַיִּפֹּל [יוסף] עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו" (ביאור:בראשית מה יד) ("צַוָּארָיו" ברבים, כלומר בנימין בכה על צואר כל אחיו, כי הם בכו). ל [יוסף] עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן בָּכָה, עַל צַוָּארָיו" (בראשית מה יד) ("צַוָּארָיו" ברבים, כלומר הוא בכה על צואר כל אחיו, כי הם בכו).