ביאור:בראשית מג טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית מג טז: "וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם."



וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם[עריכה]

יוסף ראה את אחיו מרחוק עומדים ומחכים לדבר איתו. הוא ראה את בנימין. יוסף הבין שהאחים לא פגעו בבנימין, ושהם נכנעו לדרישתו לראות את בנימין.

לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ[עריכה]

כשם שיוסף בזמנו ניהל את ביתו של פוטיפר "וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ", עכשו ליוסף יש מנהל בית. ולפי הכתוב, האיש הזה היה חכם מספיק והבין מה להגיד לאחים, מתוך דברי יוסף :"כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם", ובלי הנחיה מדויקת נוספת מיוסף, הוא:

  • שתק לאורך כל הדרך ולא הסביר לאיפה ולאיזו מטרה הוא לוקח אותם.
  • רק כאשר האחים סרבו להכנס לביתו של יוסף והתחילו לשאול שאלות, המשרת של יוסף אמר להם:
  1. "שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ".
  2. "אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם".
  3. "כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי".
  • בלי אישור מיוסף הוא:
  1. שחרר את שמעון, ככתוב: "וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן".
  2. "וַיִּתֶּן מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם".
  3. "וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם".
  • רק אחר כל זאת המשרת אמר לאחים: "כִּי שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם", בצהרים, עם יוסף.

וּטְבֹחַ טֶבַח[עריכה]

הזכרת המילים האלה מבהילה מאוד עד שאנו שומעים את סוף המשפט, שזאת הזמנה לארוחה עם שליט מצרי. ואכן האיש, שהורה לאחים לבוא לביתו של יוסף, עשה כשם שיוסף אמר, הוא הבהיל את האנשים כאילו שהם מובלים לטבח, ולאורך כל הדרך, הקפיד לא להגיד להם מה מטרת ההזמנה, וכך גרם לאחים לחשוב: "אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ, וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ" (ביאור:בראשית מג יח).

בַּצָּהֳרָיִם[עריכה]

לפי הכתוב "בַּצָּהֳרָיִם" זה הזמן שיוסף ארגן את הארוחה שלו עם אחיו, כלומר זה אחד מזמני האכילה במשך היום, ככתוב: "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה; וַיִּשְׁמַע קוֹלִי" (תהלים נה יח).
"בַּצָּהֳרָיִם" זה לא "עֶרֶב" ולא "בֹקֶר", מילים שהיו ידועות בזמנו. זה לא לילה, כלומר זה במשך היום, והזמן שנהוג לאכול בו.
בסיפור נוח אמר אלוהים לנוח "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה" (ביאור:בראשית ו טז). כאשר יש צוהר (חלון) הפונה כלפי מעלה, בבנין, אור השמש נכנס דרך החלון ונקודת האור עוברת מהצד המערבי של הבנין לצד המזרחי לפי תנועת השמש במשך היום, ממזרח למערב. צוהר כזה יכול לשמש לניווט, וכשעון. כאשר אור השמש נמצא בקו ישר מתחת לצוהר, כאילו לאורך מטוטלת התלויה מהצוהר לכיון הרצפה, אזי זה אמצע היום, וכנראה מזה נגזרה המילה "צָּהֳרָיִם" - אמצע היום.

אולם, יתכן שהכונה היא לזמן בין השמשות, לפנות ערב[עריכה]

רשי"י לא חשב שהזמן הוא אמצע היום, ואמר בצהרים "הינו ארוחת בוקר" (ילקוט מעם לועז, בראשית ב, עמוד תשנב).
אולם, יתכן שזה שעת ערביים. לפי הכתוב:

  • האחים חיכו "עַד בּוֹא יוֹסֵף, בַּצָּהֳרָיִם" (ביאור:בראשית מג כה). יוסף גמר את עבודתו ולא שב לאחר הארוחה להמשיך לעבוד. האחים אכלו, שתו והשתכרו (ביאור:בראשית מג לד).
  • "וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו" (ביאור:בראשית מג לד).
  • "וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (ביאור:בראשית מג לד), לא מקובל להשתכר באמצע היום. לרוב משתכרים בערב עד שהולכים לישון.
  • "הַבֹּקֶר אוֹר; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם" (ביאור:בראשית מד ג), נראה שהאחים ישנו בביתו של יוסף לאחר שהם אכלו, שתו והשתכרו. למרות שהאחים השתכרו, הם קמו בבוקר ללא כאבי ראש והיו מוכנים לצאת למסע. אבל הם היו מספיק מבולבלים לא לבדוק עם המצרים שגו פעם שניה והשיבו להם את כספם בשנית.

חסר פסוק האומר שהם ישנו אצלו, אבל נרמז שהוא שלחם ("וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ") והם לא הלכו לישון במלון אלא קמו בבוקר ויצאו. וכך, זמן מה אחרי שהם יצאו, יוסף טען, שהוא מצא שגביעו חסר. אם הם היו עוזבים אחרי הארוחה, בצהרי היום, יוסף היה מוצא הרבה לפני הבוקר שלמחרת ועוצר אותם לפני שהם עזבו עם החמורים שלהם.
לא כתוב שהאחים אכלו ארוחת ערב. אם הם היו נשארים אצלו מהצהרים עד הבוקר סביר שהם יאכלו ארוחת ערב.
בהסתמך על המקום היחיד בתנ"ך שהמילה צוהר מוזכרת, בסיפור התיבה, כנראה שצוהר הוא חלון שנעשה בראש התיבה, אולם בבתים רגילים החלון הוא בצדי הבית. וכך השמש נכנסת בחלון לפנות ערב, בין השמשות, בין הערביִם.

המילה "צָּהֳרָיִם" היא ברבים (כמו: שינים, ציפורנים) או בזוג (כמו: פעמים, אוזנים, נעלים) או בקבוצה (כמו: מים) או בהמשך (כמו: בין הערביִם). אם כך בשעות הערב, אבל לפני השקיעה ולפני הערב, נכנסת השמש בחלון אחד ויוצאת בחלון אחר, וכך יש לפחות זוג צוהרים, והמילה "צהרים" פונה לזמן הזה. אין ספק שיוסף לא עזב את אורחיו לאחר השתיה וחזר לעבודתו, או עבד רק חצי יום. בהמשך המילה קיבלה את המשמעות של חצי היום, אולם אין מניעה שבתקופת יוסף המילה פנתה לזמן שהשמש היא לפני השקיעה, ואז התחילו את הארוחה, עד הערב.