ביאור:בראשית מג לא
בראשית מג לא: "וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מג לא.
וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק
[עריכה]יוסף יצא מהחדר כי הוא לא היה יכול להחזיק את רגשותיו מבכי. כדי להסביר את יציאתו ולמחוק את סימני הבכי הוא רחץ את פניו.
וַיֵּצֵא
[עריכה]למעשה יוסף שב לאחים. הוא יצא מחדרו, הן הוא הלך "הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה" (ביאור:בראשית מג ל) לפני רחיצת הפנים.
וַיִּתְאַפַּק
[עריכה]יוסף היה מסוגל להתאפק. הוא לא היה צריך לצאת פעם שניה מרוב התרגשות. יעקב לאומתו, הצטער שנים על יוסף, "וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים" (ביאור:בראשית לז לד).
וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם
[עריכה]יוסף חזר והדיבור עזר לו להתאפק ולהסיט את תשומת הלב ממנו לשולחנות ולאכילה. כאשר הוא חזר, האחים חשבו שהוא יצא רק לרחוץ ידים ופנים.
לָחֶם
[עריכה]לחם פרושו אוכל ולא רק לחם. בהתחלה שמים לחם ומברכים, ואחר כך כל השאר, ארוחת מלכים.
יצחק בקש: "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים" (ביאור:בראשית כז ז), ויעקב הביא "אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם" (ביאור:בראשית כז יז וגם "יַיִן וַיֵּשְׁתְּ" (ביאור:בראשית כז כה).
כך גם כאן, יוסף פקד על משרתו "וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן" (ביאור:בראשית מג טז) בשר, ולשולחן הוא הזמין בצניעות לאכל לחם. הארוחה לבטח כללה את המנחה ליוסף, בשר ויין. האורחים ויוסף נהנו מהאוכל והשתיה עד "וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (ביאור:בראשית מג לד).