ביאור:בראשית מג לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק[עריכה]

יוסף יצא מהחדר כי הוא לא היה יכול להחזיק את רגשותיו מבכי. כדי להסביר את יציאתו ולמחוק את סימני הבכי הוא רחץ את פניו.

וַיֵּצֵא[עריכה]

למעשה יוסף שב לאחים. הוא יצא מחדרו, הן הוא הלך "הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה" (ביאור:בראשית מג ל) לפני רחיצת הפנים.

וַיִּתְאַפַּק[עריכה]

יוסף היה מסוגל להתאפק. הוא לא היה צריך לצאת פעם שניה מרוב התרגשות. יעקב לאומתו, הצטער שנים על יוסף, "וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים" (ביאור:בראשית לז לד).

וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם[עריכה]

יוסף חזר והדיבור עזר לו להתאפק ולהסיט את תשומת הלב ממנו לשולחנות ולאכילה. כאשר הוא חזר, האחים חשבו שהוא יצא רק לרחוץ ידים ופנים.

לָחֶם[עריכה]

לחם פרושו אוכל ולא רק לחם. בהתחלה שמים לחם ומברכים, ואחר כך כל השאר, ארוחת מלכים.
יצחק בקש: "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים" (ביאור:בראשית כז ז), ויעקב הביא "אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם" (ביאור:בראשית כז יז וגם "יַיִן וַיֵּשְׁתְּ" (ביאור:בראשית כז כה).
כך גם כאן, יוסף פקד על משרתו "וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן" (ביאור:בראשית מג טז) בשר, ולשולחן הוא הזמין בצניעות לאכל לחם. הארוחה לבטח כללה את המנחה ליוסף, בשר ויין. האורחים ויוסף נהנו מהאוכל והשתיה עד "וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (ביאור:בראשית מג לד).