ביאור:בראשית מג ב
בראשית מג ב: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מג ב.
שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל
[עריכה]וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר
[עריכה]לא נאמר שהם חיכו לאחר שנגמר האוכל שהובא ממצרים. מיד כאשר נגמר האוכל, יעקב ביקש עוד. לא נאמר כמה זמן עבר. ולא ברור למה אי אפשר לקנות בחרן. יהודה מציין: "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם" (ביאור:בראשית מג י), בטרוניה ליעקב שחיכה עד שנגמר האוכל ועכשו המשפחה תהיה במצוקה עד שהאחים יחזרו ממצרים, והאחים חייבים למהר ללכת למצרים ולשוב.
לא ברור למה רועי צאן שיש להם מקנה רב, שיכול לאכול גם שיבולים שדופות, ולספק חלב ובשר, סובלים רעב וחוסר אוכל.
שֻׁבוּ
[עריכה]תחזרו למצרים, הוא אמר. זה לא בדיוק 'לשוב'. זה יותר ללכת עוד פעם. למצרים אתה לא שב, למצרים אתה יוצא. יעקב היה מודע לזה, ולכן כאשר יעקב יוצא למצרים הוא מבקש מאדוני אישור, ואלוהים ענה לו: "אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם" (ביאור:בראשית מו ג).
שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל
[עריכה]יעקב ידע שהשליט דרש לראות את בנימין (בראשית מב לד), אבל האחים לא סיפרו ליעקב שהשליט נשבע בשם פרעה שהם לא יקבלו אוכל אם הם יבאו ללא אחיהם הקטן והוא ימית אותם כמרגלים. יעקב שכח או התעלם מהעובדה שהשליט דרש לראות את אחיהם הקטן, ושמעון נשאר במאסר זמן רב.
מְעַט יעקב מציין שנדרשת רק כמות קטנה, כאילו שעבור כמות קטנה אין צורך לקחת את בנימין.
יעקב מבקש מבניו להביא מעט אוכל, בדומה לדרישתה של רחל: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (ביאור:בראשית ל א). יעקב לא אמר שהם חייבים ללכת למצרים. יעקב לא אמר 'לקנות'. יעקב לא הזכיר את שמעון או את בנימין. ניתן להבין שיעקב בקש אוכל, ולא איכפת לו אם בניו יגנבו מאחרים, או ירמו את המצרים.
יהודה היה יכול לענות ליעקב, כפי שיעקב ענה לרחל: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע" ממך אוכל (ביאור:בראשית ל ב). יהודה לא עונה בחוצפה, אבל תשובתו נועדה להסביר ליעקב את חומרת המצב ושהאחים לא עומדים להוסיף לעצמם חטאים חדשים למענו.