ביאור:בראשית מג יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית מג יג: "וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ."



וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ[עריכה]

יעקב השאיר את הנושא הכי חשוב לסוף, מה לעשות עם בנימין. זה נתן לו זמן לחשוב, לראות אם התוכנית מתקבלת ואפשרית. יעקב חשב תוך כדי דיבור, ולא חשב בשתיקה. האחים כאילו קיבלו אפשרות להגיב בכל שלב, אבל הם שתקו וחיכו לסוף דבריו.

בדבריו לראובן, יעקב קרא לבנימין: "בְּנִי" (ביאור:בראשית מב לח), יהודה קרא לו "אָחִינוּ" בדבריו עם יעקב (ביאור:בראשית מג ד), עכשו יעקב מוותר ומקבל שבנימין הוא אחיהם של בניו, ומעביר את האחריות על בנימין לאחים, ובעיקר ליהודה.

וְקוּמוּ[עריכה]

קודם יעקב התמהמה, עכשו הוא מאיץ. הזמן קצר, הרעב כבד, האוכל תם, ויקח זמן ללכת ולחזור.

הָאִישׁ[עריכה]

יעקב מודע שהאיש הוא שליט מצרים. המילה "הָאִישׁ" בחוקי חמורבי פונה לאנשי אצולה ואנשי המלך, להבדיל מאנשים חופשיים ועבדים. במידה מסוימת יעקב מוריד מערכו של "הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית מב ל). יהודה היה הראשון שהתחיל לקרוא לשליט "הָאִישׁ" (ביאור:בראשית מג ג) בלי תוספות ותוארים, האחים סיפרו על השליט: "וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ" (ביאור:בראשית מג ז), ועכשו גם יעקב מוריד בערכו של השליט. הם התיחסו לשליט המצרי כאל שווה להם, שבמקרה זכה להיות חשוב אצל פרעה.

שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ[עריכה]

בפקודת אביהם, וביחד עם בנימין הם חוזרים לשליט, להשתחוות לפניו. הנבואה הראשונה עומדת להתקיים במלואה. אולם האחים לא יודעים שהם משתחווים ליוסף, לכן זה לא הרגע בו הנבואה הראשונה התקיימה.
יעקב פוקד עליהם לחפש את השליט ולא לנסות להמנע ממנו. אין להתחפש, או לשנות בגדים או לבוא בקבוצות שונות. הם חייבים להציג את עצמם מיד בבואם.

כאן נגמרה הפקודה. בהמשך יעקב נותן תפילה ובקשת רחמים כדי להגן על שמעון ובנימין.