ביאור:בראשית מג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית מג ו: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח."



לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח[עריכה]

אין בוכים על חלב שנשפך - אז מה יעקב מתלונן עכשו?
האחים לא סיפרו שליעקב שהם חיפשו את יוסף, שהשליט האשים אותם בריגול ואיים להרוג אותם. השליט היה יכול לחקור אותם כל אחד לחוד, ולכן לא היתה להם ברירה אלא להודות באמת.

למה יעקב מאשים את בניו?
  1. יעקב מאשים אותם שהם עשו טעות ולכן הם צריכים לשאת בתוצאות ולא הוא. יתכן שיעקב חשב לשקר ולשלוח ילד אחר במקום בנימין.
  2. יעקב טוען שהם יעשו עוד טעויות שיגרמו צרות, ולכן אין לסמוך עליהם.
  3. יעקב משהה את השיחה כדי למצוא טענה נוספת, ומחפש דרך לפתרון שלא יכלול את בנימין.
  4. יעקב שופך את ליבו ואת צערו.
  5. יעקב מראה שהוא לא חשב לפני שבקש "מְעַט אֹכֶל".

הֲרֵעֹתֶם לִי[עריכה]

יעקב רואה את עצמו כמרכז העולם. רק לו יעשו צרה אם בנימין יפגע.
האחים הרעו לו כאשר הם פגעו ביוסף, ועכשו הסבל ממשיך עם בנימין.

מה עזר ליעקב להאשים את בניו?[עריכה]

נניח שהבנים היו מקבלים את אשמתם, אז מה? - הם ילכו בלי בנימין? הם לא ילכו? הם יביאו בן שלהם וישקרו ליוסף?
זאת היא נקודת השפל של יעקב.