ביאור:בראשית מג יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים[עריכה]

הָאֲנָשִׁים[עריכה]

הָאֲנָשִׁים הם האחים, והכתוב שם אותם בדרגת האיש האחראי על ביתו של יוסף.

"וַיִּירְאוּ" - למה האחים נבהלו?[עריכה]

האחים ראו ויראו.

מה הבהיל את האחים לפני ביתו של יוסף?
  • האחים עמדו בתור לראות את יוסף. יתכן שהם ראו שיוסף ראה אותם.
  • איש מכובד מופיע ופוקד עליהם ללכת איתו. לא ברור אם הם ידעו שהוא האיש "אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ" (ביאור:בראשית מג יז) של יוסף.
  • הם "הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף". האחים ראו ארמון מכובד, עם חומה, שער, חצר גדולה, שומרים ומשרתים. לא ברור שהם ידעו שזה ביתו של יוסף.
  • האחים חששו ששמעון עונה וסיפר עליהם דברים. ועכשו הם יוזמנו למשפט.
  • האחים יהיו במלכודת בתוך הבית: מוסתרים מרשויות ושוטרים, וחשופים לאלימות בתוך הבית.
  • האחים חששו שהם עומדים למשפט בגלל גנבת הכסף שנמצא בשקיהם בביקור הקודם.
האחים חששו והגיעו למסקנה!
  • "אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ" - להאשים אותנו.
  • "וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ" - למצוא אותנו אשמים, ולהתקיף אותנו.
  • "וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים" - עונש קשה מאוד, למרות שזה לא מוות.
  • "וְאֶת חֲמֹרֵינוּ" – ייתכן שהכסף היה בשקים, ועם החמורים האחים יאבדו את כספם. הם לא יוכלו לקנות אוכל ולא יוכלו להוביל את האוכל למשפחתם, אפילו אם הם לא יעשו לעבדים.

עכשו האחים הרגישו כמו יוסף הנער: התגוללו והתנפלו עליו, לקחו לו את כותנתו ומכרו אותו לעבדות.

אדם חייב להיות מוכן[עריכה]

כאשר יש בעיה:

  • עדיף להודות בשגיאה או טעות ולא לנסות להסתיר או לשקר. כך לאיש יש הזדמנות להציג את המצב באור חיובי לעצמו, לפני שרשות הדיבור תלקח ממנו.
  • אנשים עושים השלחה של צורת החשיבה שלהם על אנשים אחרים, וכך הם חושפים את אופיים. האחים הראו שהם פוחדים, כלומר הם חשפו שיש להם סיבה לפחד.
  • לאדם יכול להיות מספר סיבות לדאוג מאחרים. כאשר הוא מסביר סיבה אחת, ייתכן שהוא לא יצטרך להסביר את שאר הסיבות.
  • האחים נזהרו לא להאשים או להעליב את המצרים שכספם הושב להם ברשלנות, ושהם נפגעו מזה.