ביאור:בראשית מג לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית מג לג: "וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מג לג.

וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ[עריכה]

ההנחה שסדר השמות מעיד על חשיבות -
רשימות בני יעקב:

  1. רשימת הלידות: ראובן, שמעון, לוי יהודה, דן, נפתלי, גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין. למעט בנימין כל הבנים הללו נולדו תוך 6 שנים, ולא בטוח שבגיל 40 ניתן לראות את הבכורה לפי גודלו או זקנתו של האיש.
  2. סדר הבנים בפגישה עם עשו: "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (ביאור:בראשית לג ב) - סדר לפי האמהות בערך עולה.
  3. רשימת היורדים למצרים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, גד, אשר, יוסף, בנימין, דן, נפתלי. סידור לפי האמהות, ולכל אם לפי הבכורה. כאן בני לאה ושפחתה, זילפה, קודמים לרחל ולשפחתה, בלהה.
  4. ברכת יעקב לבניו: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, גד, אשר, נפתלי, יוסף, בנימין. הרשימה הזאת היא לפי סדר בכורן של הנשים. לאה ראשונה, בלהה, זלפה ורחל.

נראה שכותב הרשימות הללו נתן עדיפות לבני לאה, למרות שיוסף זכה בבכורה וחלקו בירושת יעקב היה שני שבטים, כפול משאר אחיו, ובניו זכו בנחלה טובה יותר, בצפון כנען.

וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ[עריכה]

יוסף סידר את האחים לשבת בסדר מסוים. בחירת הסדר הראתה בקיאות בגילם ובחשיבותם. לפי חוקי חמורבי מספר 170, ילדי האמה, שאביהם הכיר בהם, יורשים שווה עם בני האישה, רק שבני האישה בוחרים ראשונים איזה חלק לקחת.
חייבים לזכור ששמעון היה אסור אצל יוסף, עד שהאחים חזרו עם בנימין, ויכול להיות שהוא תאר את המשפחה ליוסף, אבל עדיין קשה לנחש מי הוא מי לפי תאור מילולי.
יוסף ראה אותם מספר פעמים, וניתן היה לנחש מי הם החשובים בדרגתם, אולם עד כדי דיוק מוחלט קשה להאמין שיוסף היה מצליח במקרה.

יוסף לגלג על אחיו ונתן להם רמזים על זהותו ושהוא אחיהם שאיננו. האחים תמהו אבל אף אחד מהם לא העיז לקום ולהגיד לשליט, בעברית צחה: שלום אח יקר. יוסף הרגיש שעוד מעט הוא יזדהה במילא, ולכן הוא הרשה לעצמו להיות יותר גלוי. ליוסף היה חשוב, שהאחים לא יאשימו אותו שהוא התעלל בהם קשות, והרמזים האלה יהיו ההוכחה שהוא השתדל לגלות להם אבל הם פחדו להבין.

צורת סידור בשולחן[עריכה]

  • שולחן עגול כולם יושבים מסביב, כשווים.
  • שולחן מלמבני ארוך, יוסף יושב בראש שולחן ל12 אנשים. אחיו יושבים 5 לימינו 5 לשמאלו ואחד בקצה השני.
  • שולחן מלבני, יוסף יושב לבד בצד אחד באמצע, וכל אחיו, לבדם, מולו בצד השני. אולם אז יוסף ישב מול הפחותים בדרגה, ובנימין וראובן ישבו רחוק ממנו. אפשרות זו מסבירה שיוסף ישב לבד ואחיו ישבו לבד, הוא היה קרוב למספר אחים במרחק יד, אבל מעליהם בכבוד.
  • שולחן בצורת פרסה, כל האחים ישבו בהיקף החיצוני של הפרסה, ויוסף ישב לבדו במרכז הפנימי וכל האחים סביבו. יוסף היה חופשי לנוע עם כסאו כך שישב מול כל אח, כרצונו.

סדר הישיבה[עריכה]

בהמשך נלמד שבנימין הואשם בגנבת גביע הכסף. אם בנימין לא ישב קרוב ליוסף, בהשג יד לגביע, קשה להבין איך הוא היה יכול להיות מאושם, אפילו אם האחים ויוסף השתכרו, הן משרתי יוסף לא השתכרו איתם.

  1. סידור כרונולוגי לפי הלידה ככתוב ברשימת הלידות - בלי יוסף. אז ראובן ישב בצד אחד של יוסף ובנימין ישב אחרון בצידו השני של יוסף.
  2. סידור כרונולוגי לפי הלידה שכלל את יוסף, ואז יוסף ישב בין זבולון ובנימין. סידור כזה היה חייב להדהים את האחים, ולגרום להם לחשוב שהשליט המצרי הוא יוסף.
  3. רש"י מעלה שהסדר היה לפי האמהות: כל קבוצה לפי בכורתה. אז בנימין ישב אחרי יוסף, אחריו ששת בני לאה, אחריהם שני בני בלהה פלגש רחל, ובסוף בני זלפה פלגש לאה, ואשר בן זילפה ישב אחרון ליד יוסף. קשה לקבל פתרון זה שהנמוך ביותר בדרגתו ישב ליד יוסף.
  4. אפשרי שראובן ישב ליד יוסף עם בני לאה, ראשונים בכבודם, אחריהם בני זלפה, פלגש לאה, אחריהם בני בלהה, פלגש רחל, ובנימין אחרון ליד יוסף.
  5. תמונת ראי לסידור הקודם, כאשר בנימין יושב אחרי יוסף, וראובן מצידו השני עם אחיו.
  6. במידה והם כולם ישבו מולו, אז בנימין ממש מולו, ששת בני לאה סביב בנימין שלוש בכל צד, שני זוגות בני הפלגשים אחריהם בכל צד.

הפתרון החמישי יוצר מצב שבנימין יושב מול יוסף, לוי ויהודה בצידיו של בנימין. וכך האשמת בנימין בגנבה יכולה להיות מציאותית.

וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ[עריכה]

האחים ראו ולא שתקו איש לעצמו, אלא הסתכלו אחד על השני, ויתכן שאמרו מילים המראות את תמהונם. יוסף לא הגיב, והם לא חקרו אותו או ניסו לנחש איך זה קרה.