וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו, הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ כל האחים, לפי סדר גילם. וַיִּתְמְהוּ התפלאו על כך שהוזמנו לאכול בארמון וכו' במקום להאשים אותם בגניבה הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.
עם טעמים:
וַיֵּשְׁב֣וּ לְפָנָ֔יו הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִרָת֑וֹ וַיִּתְמְה֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"הבכור כבכורתו" - מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי יהודה יששכר וזבולון בני אם אחת הסבו כסדר הזה שהוא סדר תולדותיכם וכן כולם כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי
[כח] לזה אין לו אם. אף על גב דלאה מתה כבר - שנקברה במערת המכפילה, שיעקב אמר "ושמה קברתי את לאה" (להלן מט, לא), אלא פירוש 'לזה אין לו אם' כלומר שמתה אמו קודם שנתגדל. וזה פירוש 'אין לו אם', שהיה גדולו חסר אם, לאפוקי שאר השבטים אף על גב שלאה מתה - לא היו חסרים אם, כי מתו אחר שהיו גדולים, ולא נצרכו לאמם, כן יראה לי. ואם נפרש כמו שכתב הרב החזקוני (כאן) כסבור היה יוסף שנשי אביו קיימות, יש להקשות דשמא יהיה נתפס בשקר, דשמא מתו, וזה גנאי הוא לו שיהיה נראה כמשקר, אלא כך פירושו - 'שאין לו אם' לגדולו של בנימין אין אם, שנתגדל בלא אם:
הבכור כבכורתו: מכה בגביע ואומר ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת הסבו כסדר הזה כפי תולדותיהן, וכן כולם, כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי מיד "ויתמהו האנשים איש אל רעהו" זה מדרש רז"ל:
ויש לשאול למה היה מחשבתם בגביע אם תאמר שהיה אצלם הגביע ההוא כמעשה הכלים העשויים לשעות או בחכמת הכוכבים והמזלות, בכל ארץ מצרים הורגלו בזה הרבה ולא היה להם לתמוה בזה, אבל נראה שהיתה חכמה מחודשת אצלם בהכר הקולות, שהרי ידוע הוא כי בקול מתערב בו הדבור למי שיבין החכמה, וכן אמרו קול ורוח ודבור, וכמו שאמרו רז"ל בקול הנשמע בשבלים בימי ניסן בשעה שאין הרוח מנשבת כי אותה תנועה היא שבח והודאה להקב"ה, והוא שארז"ל מנין שהשבלים אומרים שירה שנאמר (תהלים סה, יד): "יתרועעו אף ישירו". ובאותה תנועה יש קול ובאותו הקול תערב בו דבור למבין החכמה ההיא, ועל כן היו אחי יוסף חושבים כי בהכאת הגביע היה הדבור מתערב עם הקול, ואין הדבור נשמע ומובן כי אם לבעל החכמה לבדה, ועל כן אמר "ויתמהו האנשים איש אל רעהו" כי לא היה הענין מן החכמות המצויות ביניהם רק היתה חכמה מחודשת והיו תמהים עליה:
וישבו לפניו הבכור כבכורתו. נטל הגביע ועשה עצמו כאלו מריח, אמר: יהודה שהוא מלך ישב בראש. ראובן שהוא בכור ישב אצלו. ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת, היכן הם? הביאום והסבום זה אצל זה. גד ואשר בני אם אחת, היכן הם? הביאום והסבום זה אצל זה. דן ונפתלי בני אם אחת, היכן הם? הביאום והסבום זה אצל זה. אנא לית לי אימא והדין טליא לית ליה אימא, אלא בלדתה מתה, בגין כך ייתי רישיה לרישא דידי. לפיכך ויתמהו האנשים מאד.
