ביאור:בראשית מג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מג ח: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ."



וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו[עריכה]

אחרי שיעקב השהה את השיחה וחיפש אשמים, איך קרה שהשליט דרש את בנימין, יהודה חוזר לקחת את רשות הדיבור כראש האחים.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה[עריכה]

יהודה הרגיש מחוייבות להיות אחראי לבנימין, כי הוא זה שגרם שיוסף נמכר לעבדות.

יהודה הרגיש שהוא חטא לאביו מאז מכירת יוסף ועד עכשו, ככתוב ברמז: "וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מג ט). יהודה מתחייב להחזיר את בנימין ולהביא אוכל כדי למנוע מוות ברעב מכל המשפחה, כדבריו: "וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ" (ביאור:בראשית מג ח), וזאת כדי שהוא לא ימשיך לחטוא ליעקב 'כל הימים', עד מותו של יעקב. לכן בהמשך יהודה מתנדב להיות עבד במקום בנימין (ביאור:בראשית מד לג), וכך בנימין יחזור בשלום יחד עם האוכל לבני המשפחה. זה היה הנסיון של יהודה להודות באשמתו שהוא חטא ליעקב עד עכשו.

אֶל יִשְׂרָאֵל[עריכה]

המחבר מעניק ליעקב את שמו המאחד של עם ישראל. הנושא כאן הוא עם ישראל ולא בנימין או יעקב או איש פרטי אחר. חיי העם במאזנים.

שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי[עריכה]

יהודה מוריד מערכו של בנימין. הוא קורא לו נער חסר שם ויחוס. כל העם ימות בגלל נער אחד שיחיה או ימות?

וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת[עריכה]

יהודה מחזיר לאביו את מילותיו. יעקב אמר: "וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" (ביאור:בראשית מב ב). אתה אמרת, ושכנעת אותנו, עכשו תשתכנע לתת לנו לקחת את בנימין כדי לקיים את דבריך.

טענותיו של יהודה:[עריכה]

  • וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה - עכשו הזמן, אין מה לחכות, זה עוד יקח זמן עד שנחזור בשלום והאוכל הן נגמר כבר.
  • וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת - להשאר יביא עלינו מוות בטוח, ללכת יתכן שלא נמות (רש"י) עדיף הסיכוי על הבטוח.
  • אֲנַחְנוּ - אנו האחים היוצאים לדרך.
  • אַתָּה - אבינו ומנהיגנו.
  • טַפֵּנוּ - זאת היתה מילת המפתח. המילה הזו אמרה: לכל בן כבר יש יורשים בנים, כל בן זרעו מובטח, אפילו לנער, בנימין, יש עשרה בנים, כל הבטחת אלוהים כבר מתקיימת בך, ישראל. אין סיבה לסכן את הטף ולהרוס את ברכת אלוהים למען אח אחד.

מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ[עריכה]

"אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ: אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מג ט). זה משפט יפה מאוד, וכשיהודה חזר עליו ליוסף "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מד לב), יתכן שהיה לזה השפעה על החלטתו של יוסף שהגיע הזמן להתגלות.

אבל על יעקב זה לא היה צריך לעשות כל רושם:
  • האם זו מחדש ההצעה של ראובן להרוג את בניו של יהודה?
  • מה יהיה העונש ליהודה אם יהודה יומת?
  • מה יהיה העונש ליהודה אם בנימין לא יחזור או יומת?
  • מה יהיה העונש ליהודה אם כל האחים ימתו ולא יחזרו?

עצם העובדה שיהודה אמר "וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" מראה שהחטא יהיה מוגבל לחייו של יעקב או יהודה, וזה זמן אפסי בחשיבותו וקצר באורכו, ויהיה רק חטא לאביו, אבל לא חטא לבנימין או האחים או השבטים או עם ישראל או אלוהים.