ביאור:בראשית מז כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מז כ: "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה."



וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם[עריכה]

בהתאם לתוכניתו להציל את מצרים ממות ברעב, ולהעשיר את פרעה, יוסף עשה שני צעדים חשובים:

  1. קנה את כל אדמת מצרים לפרעה. כל המצרים הפכו לאריסים, ושלמו דמי שכירות, ככתוב: "וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת, וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז כד).
  2. שבר את ההשתיכות השבטית והרגשת בעלות כאשר הוא העביר את האנשים ממקום למקום, ככתוב: "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים: מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ" (ביאור:בראשית מז כא).

יוסף סרב לקחת את העם כעבדים ממש, ולהיות אחראי להם כל הזמן לאכל ולעבודה.