ביאור:בראשית מז יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מז יג: "וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב."



וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ[עריכה]

לחם הכונה לכל אוכל ולא רק לפרוסות לחם עשויות מחיטה טחונה.

קשה להבין איך היה רעב כזה כבד כאשר לאנשים יש צאן. קבוצת אנשים יכולה להתארגן ולשחוט כבש אחד לשבוע, לאכול, לעשן וליבש בשר לתקופה ארוכה. הצאן לא צריך לאכול גרעיני תבואה, מספיק עם יש קש ועשב למאכל.

אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן[עריכה]

"אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן" סבלו מפני הרעב. לא נאמר כוש, או לוב, או חרן. הרעב ורוח המדבר פגעו בעיקר במצרים וכנען.

וַתֵּלַהּ[עריכה]

רש"י מסביר ותלאה - מצרים וכנען סבלו והתעיפו מהרעב.

לא ברור מתי כל עיר ושבט נשברו והלכו לבקש אוכל מיוסף. כל קבוצה, לפי הכמות שהם אספו בשנות השפע, הופיעה בשנה אחרת. אבל כאשר הם באו תוך שנתים או שלוש הם הפכו לעבדים לפרעה, וקיבלו אוכל מפרעה עד סוף הרעב.