ביאור:בראשית מז כב
בראשית מז כב: "רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מז כב.
רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה[עריכה]
עניין החוק לכהנים אינו ברור:
- האם בכל השנים הרגילות, לכהנים היתה אדמה והם עבדו ואכלו מאדמתם. ורק בשנות רעב פרעה סיפק להם אוכל?
- מי היו הכוהנים? אנו רואים ש"פוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִים" הפך להיות "פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" - האם הכהנים היו מעמד של נכבדי המלך שיצאו לגמלאות.
- איזה שרות הכוהנים נתנו לפרעה? כנראה הכוהנים נהנו ממעמדם הטוב והיו נאמנים למלך נגד מורדים מקומיים, שימשו כבסיס לכוחו הצבאי, וקהל אוהד המקיף אותו.
חוקי חמורבי[עריכה]
לפי חוקי חמורבי המלך הירשה לקציניו ונכבדיו לחיות על אדמתו ללא תשלום. הנכבדים הללו נהנו מפרות האדמה, וקיבלו שכר מהמלך בנוסף לזה. אסור היה להם למכור את אדמתו, ואם הם איבדו את תפקידם, הם איבדו גם את הזכות לאדמת המלך. אפשרי שמצב דומה היה במצרים, ונכבדי המלך נקראו כוהנים ועבדו לאלי מצרים, שאחד מהם היה פרעה עצמו.
בני ישראל הצטרפו לכהנים[עריכה]
בגלל שיוסף התחתן עם "אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן", יוסף ומשפחתו הצטרפו לכוהנים. הם קיבלו אדמה חינם מפרעה וחיו ועבדו באדמתם, אולם בנוסף קיבלו מפרעה אוכל בחינם, ככתוב: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר יא ה). לא פלא שבני ישראל גדלו מאוד, ככתוב: "וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" (ביאור:בראשית מז כז) כי כל מצרי רצה להתחתן איתם ולהנות מההטבות של החוק.
בני לוי נעשו כוהנים לבני ישראל[עריכה]
משה מינה את שבט לוי (שלו) להיות כוהנים ומדריכי העם. בזכות זאת העם סיפק להם מעשר, אבל לא היתה להם אדמה ונחלה, ככתוב: "בָּעֵת הַהִוא, הִבְדִּיל יְהוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי, לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים י ח), "עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו: יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ" (דברים י ט). הלוים הפכו להיות הצבא הפרטי של משה, ככתוב: "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר: מִי לַיהוָה אֵלָי, וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות לב כו).