ביאור:בראשית מז ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מז ז: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה."



וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו[עריכה]

התזמון לא ברור: האם האחים עוד עמדו לפני פרעה, או שהם כבר יצאו ממנו ויעקב בא לבד עם יוסף.
בהמשך כתוב: "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה; וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז י), ונאמר שיעקב יצא ביחיד, לא 'ויצאו'. מכאן ניתן להבין שיעקב היה ללא בניו.
הפגישה עם האחים נגמרה, האחים יצאו, ואחרי זמן מה יוסף הביא את יעקב לפני פרעה. בצורה כזאת יוסף גמר את עניין ארץ גושן, ואת פקודת פרעה שבני ישראל יעבדו במקנה שלו.

וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה[עריכה]

כדי לשמור על החוק והנוהג, ולכבד את פרעה כראוי, יוסף כנראה הורה ליעקב מה לעשות, ולקח אותו למקומו והעמיד אותו כראוי לפני פרעה. המילה "וַיַּעֲמִדֵהוּ" נותנת הרגשה שיעקב התרגש וייתכן שהתבלבל ויוסף לקח אותו ביד למקומו.
גם מנושא השיחה רואים שיעקב לא עשה עיסקות עם פרעה. הוא לא בא ולא התערב בהחלטות הגדולות על אדמה ועבודה. יעקב הוא פשוט אביו הזקן של יוסף, שיוסף מציג אותו: "זה אבי" שממנו למדתי להיות חכם.

וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה[עריכה]

הרמב"ן מסביר יפה: "שדרך הזקנים והחסידים הבאים לפני המלכים לברך אותם בעושר ונכסים וכבוד והתנשא מלכותם וכענין שאמר הכתוב (מלכים א א לא): 'יחי אדוני המלך דוד לעולם, ובצאתו מלפניו חזר וברך אותו ליטול רשות מלפניו."

דברי אמת וברכה, אפילו שהם חנופה, מתקבלים אצל אנשים מכובדים.