משנה אבות ג יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ג · משנה יג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

רבי עקיבא אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין‏[1] לערוהלט.

מסורת, סייג לתורה.

מעשרות, סייג לעשרמא.

נדרים, סייג לפרישות.

סייג לחכמה, שתיקהמב.

  1. ^ בחלק מכתה"י ובמחז"ו: את האדם

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מֵרְגִילִין [נ"א: אֶת הָאָדָם] לְעֶרְוָה.
מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה.
מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעֹשֶׁר.
נְדָרִים, סְיָג לִפְרִישׁוּת.
סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה.

נוסח הרמב"ם

רבי עקיבה אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערווה הוא היה אומר מסורת סייג לתורה נדרים סייג לפרישות סייג לחכמה שתיקה.


פירוש הרמב"ם

כשידור אדם נדרים ויקיימם יעלה בידו קנין ההמנע ממה שירצה שימנע ממנו ויתחזק לו הקנין ההוא ויקל עליו הפרישות ר"ל השמירה מהטומאות כמו שאמרו בחגיגה בגדי עם הארץ מדרס לפרושים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מסורת סייג לתורה - המסורת שמסרו לנו חכמים בחסרות ויתרות שבתורה, הם גדר וחיזוק לתורה שבכתב, שעל ידיהם אנו מבינים כמה מצות איך יעשו אותם. כמו בסכות בסכת בסכת, שנים חסרים ואחד מלא, שממנו אנו לומדים להכשיר סוכה בשלש דפנות. וכגין מועדי ה' אשר תקראו אתם, שנכתב חסר בשלשה מקומות, ללמד, אתם אפילו שוגגים, אתם אפילו מזידים, אתם אפילו מוטעים מ:

מעשרות סייג לעושר - דכתיב עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר [תענית ט']:

נדרים סייג לפרישות - בזמן שאדם מתחיל בפרישות ומתיירא שלא יעבור, מקבל עליו בלשון נדר שלא יעשה כך וכך, ועל ידי כן הוא כובש את יצרו:

סייג לחכמה שתיקה - במה אנן קיימין, אי בשתיקה מדברי תורה, הרי כבר כתיב והגית בו וגו"אי בשתיקה מרכילות ולשון הרע וקללה, דאורייתא נינהו. הא אינו מדבר אלא בשתיקה מדברי הרשות שבין אדם לחברו, שיש לו לאדם למעט הדבור בהם כל מה שאפשר. ועליהם אמר שלמה (משלי יז) גם אויל מחריש חכם יחשב מג:

פירוש תוספות יום טוב

שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. פי' הר"ר יונה כלומר אבל כובד ראש והיראה הוא סייג לעריות שכל המשנה הזאת מדברת בסייגים ע"כ. והא דלא תנן הכי בהדיא כמו באינך. משום דבהכי אשמעינן טובא. דשחוק וקלות ראש מרגילין בהרגל תמידי. משא"כ אלו תנן הסייג דלערוה הוא כובד ראש והיראה. לא הוה משמע מיניה אלא דשחוק וקלות ראש מביאין לידי ערוה. אבל לא שמרגילין כ"כ במד"ש:

מסורת סייג לתורה. מ"ש הר"ב אתם אפי' שוגגים אתם אפי' מזידים. אתם אפי' מוטעים. בגמ' ספ"ב דר"ה דף כ"ה. ופירש"י שוגגים מאליהן כסבורין שהוא ראוי להתעבר. מוטעין. מוטעים ע"י עדי שקר. ע"כ והא דמזידים. כך העתיקו ג"כ התוס' דף כ"ב בד"ה להטעות וכו' אבל הרמב"ם בספ"ב מהלכות קדוש החדש העתיק אנוסים:

מעשרות סייג לעושר. במד"ש דבמשנה ירושלמית גורס מעשרות סייג לתורה ופירש שע"י כן יוכלו מקבלי המעשר להחזיק בתורה וללמדה כמאמרם ז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי תרומה [וכבר כתבתי במשנה ט"ז דפ"ק דמעשרות [שהוא] שם לכלל המתנות] והר"ר ישראל פי' דכתיב (דברים י"ד ) ואכלת לפני ה' אלהיך [וגו'] מעשר דגנך וגו' למען תלמד ליראה את ה' אלהיך. ע"כ:

נדרים סייג לפרישות. פי' הר"ב בזמן שאדם מתחיל בפרישות וכו' מקבל עליו בלשון נדר וכו'. עמ"ש בריש נדרים בדבור כנדרי כשרים וכו':

סייג לחכמה שתיקה. ולא אמר שתיקה סייג לחכמה כמו באינך. שכן דרך לשנות כך באחרון להודיע שהוא אחרון. כ"כ בדרך חיים. ובמד"ש כתב דשאני הא לפי שאין שום סייג לחכמה כי אם השתיקה בלבד. ולהכי תני סייג קודם. כלומר סייג החכמה אינה אלא שתיקה. משא"כ אינך דאע"ג שכל אחד סייג לתתו דבר. מ"מ יש לאותו דבר ג"כ סייג אחר מלבד זה:

שתיקה. פירש הר"ב מדברי הרשות וכו'. ועליהם אמר שלמה (משלי י"ז) גם אויל מחריש חכם יחשב. ומכיון שהאויל כשמחריש יחשב לחכם. שמעינן מינה דכל השותק הרי הוא חכם. ועוד דלעיל מיניה כתיב חשך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה ועליה קאי גם אויל וגו' ולפי שלשון המשנה סייג לחכמה. ניחא ליה להר"ב למינקט קרא דכתיב ביה חכם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לט) (על המשנה) שחוק וקלות ראש כו'. כלומר אבל כובד ראש והיראה הוא סייג לעריות. שכל זאת המשנה מדברת בסייגים. הר"ר יונה. ולא תני הסייג, משום דלא הוה משתמע דמרגילין אלא דמביאין לידי ערוה. מד"ש. ועתוי"ט:

(מ) (על הברטנורא) שוגגים מאליהם, כסבורים שהוא ראוי להתעבר. מוטעים ע"י ערי שקר. רש"י:

(מא) (על המשנה) מעשרות כו'. במשנה ירושלמי גרס מעשרות סייג לתורה ופירש שעי"כ יובלו מקבליה לחהזיק בתורה וללמדה. כמאמרם ז"ל לא נתנה התורה אלא לאוכלי תרומה. [ומעשרות שם לכלל המתנות] והר"ר " ישראל פירש דכתיב ואכלת וגו' מעשר דגנך וגו' למען תלמד ליראה וגו'. מד"ש:

(מב) (על המשנה) סייג לחכמה שתיקה. ולא אמר שתיקה סייג לחכמה, דשאני הא לפי שאין שום סייג לחכמה כי אם השתיקה בלבד, להכי תני סייג קודם. משא"כ אינך דאע"ג שכל אחד סייג לאותו דבר, מ"מ יש לאותו דבר סייג אחר מלבד זה. מד"ש:

(מג) (על הברטנורא) ומכיון שהאויל כשמחריש יחשב לחכם שמעינן מינה דכל השותק הרי הוא חכם. ועוד דלעיל מיניה כתיב חושך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שחוק וקלות ראש:    ביד בהלכות דעות פ' שני סי' ז' ורפכ"א דהלכות איסורי ביאה וסוף הלכות נדרים:

מסורת סייג לתורה:    פירש בערוך הן סימנים שעשו חכמים לסדר התורה בפיהם. והר"ר יהוסף ז"ל בשם ס"א מסרות:

מעשרות סייג לעושר:    כתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל בכל הספרים לא מצאתי זה:

סייג לחכמה שתיקה:    שם בהלכות דעות סימן ה':

תפארת ישראל

יכין

רבי עקיבא אומר:    התנא מנה כאן ה' סייגים לבלי לבוא לסבת חטא:

שחוק:    כולל לעג, [שפאטטען] בל"א כמ"ש שחוק לרעהו אהיה [איוב י"ב ד']. וכ"כ היתול, [שפאס] כמו הלא משחק אני [משלי כ"ו י"ט].

וקלות ראש:    [לייכטזין]:

מרגילין לערוה:    (א) ע"י זלזל כבודו אפשר שיחטא האדם. ולכן זנות שהוא המיוחד שבחטאים שא"א בלי השתתפות בו ב' בנ"א, ואפשר שינצל ממנה ע"י שיתבושש מלתבוע אותה לדבר עבירה, או ע"י שיתיישב יפה מה תהא בסופו כשאפשר שיתפרסם קלונו בקהל. וביותר כשיעמוד לעיניו הבושה השמור לו בעולם הנצחי, וחרפתו לא תמחה, אבי דרי חושבנא. אולם ע"י הצחוק והליצנות יחד, יהיו גיסי אהדדי האיש והאשה ויתחברו יחד ולא יתבוששו. וע"י הקלות ראש, לא יחשוב כי אחריתו מרה כלענה. נמצא שאלה ירגילוהו לערוה. מוהו לא קאמר עצבות וכובד ראש סיג לפני ערוה. דעצבות וודאי מדה גרועה היא מאוד, ואין השכינה שורה עם העצב [שבת ד"ל ע"ב]. וכובד ראש נמי רק בשעת התפלה יפה [כברכות ד"ל ע"ב], ושניהן מניעות גדולות בעבודת ה'. אבל אמר התנא שכשלא ישגיח היטב בעין פקיחא שלא תתהפך השמחה לשחוק, וקלות הגוף לקלות הראש, יפול גם ברשת החטא הנורא הזה של זנות:

סייג לתורה:    (ב) ע"י שכלו אפשר שיחטא האדם, שאפשר שיחשוב תהו ח"ו על התורה אולי חלו בה ידי אדם להוסיף או לגרוע בה דבר. לפיכך מזכירו התנא, כי כבר הסייג והגדר בנוי, ע"י המסורת שנמסר לנו בה אפילו כל מלא או חסר, וכל האותיות שבתורה מנויים לנו, ואפילו על כל טפת דיו קטנה שבה, כנקודות בעל איזה מלות, אנחנו יושבים עליה ז' נקיים, וא"כ איך אפשר שהוסיף או גרע בה אדם שום דבר:

סייג לעושר:    (ג) ע"י ממונו ועשרו אפשר שיחטא האדם. שיגאה לבו בעשרו לאמור, לי כסף ולי הזהב, והן כל אלה ידי עשתה לי את החיל הזה. אולם המעשר הוא סייג לעושר, שעל ידו נקל לו לזכור כי לה' הארץ. ורק כשכיר שנה הוא יושב בקנייניו, ונותן שכרו והולך:

נדרים סייג לפרישות:    (ד) ע"י רדפו אחר תאות הגופניות אפשר שיחטא האדם. ואפילו יעשה לפניהן גדר לפרוש גם מההיתר, יש לחוש שאם על האיסיר אינו חושש, מכ"ש שלא יחוש מלעבור על הגדר המותר מהתורה. להכי יעץ התנא, נדרים סייג לפרישות מהתאוה דאז ישתמר מלחטוא בתרתי, בהנדר, ובהאיסור:

סייג לחכמה שתיקה:    (ה) ע"י לשונו אפשר שיחטא האדם, דע"י רוב דברים, גם בלי דעת ידבר לה"ר רכילות לצנות וכדומה. אמנם סיג לחכמה שתעמוד לו שלא יבוא לחטוא בלשונו, היא השתיקה. [ידידי הרב מהו' זעליג חר"פ נ"י מחאדזעשען עוררני לומר דה"פ, משום דכל חכמה שאדם לומד, אם רצה לעשות לה סיג שלא יאבדה כל כך מהר, לא יחטוף מהר מעניין לעניין דהו"ל כזורע חטה שעורה וחרצן במפולת יד, שלא יקווה לעשות ענבים טובים, כי כאשר זרע כן יגדל כלאים., וכמשחז"ל [עירובין נ"ד ב'] העושה תורתו חבילות. חבילות, מתמעט, וכמ"ש כבר לעיל בפ"א מט"ו. אבל צריך להמתין מעט בין עניין לעניין, להתישב יפה על מה שלמד, למען ישתרש העניין במחשבותיו היטב, ויך שרשיו כלבנון. וכן אמרו חז"ל [בריש תורת כהנים] שההפסקות היו משמשות ליתן רווח למשה להתבונן יפה בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)


פירוש מגן אבות (רשב"ץ)