ביאור:בראשית מח א
בראשית מח א: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מח א.
וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם[עריכה]
וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה[עריכה]
אחרי הדברים האלה פונה לביקור הקודם של יוסף כאשר יעקב קרא ליוסף, ככתוב: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף" (ביאור:בראשית מז כט), ואז נשבע יוסף ליעקב לקבור אותו במערת המכפלה יחד עם אבותיו (ביאור:בראשית מז ל).
ניתן להבין שמנשה ואפרים היו ילדים צעירים, כבני חמש כאשר יעקב בא למצרים, וגם בסיפור הזה מנשה ואפרים נראים כילדים בני עשר. ייתכן שיעקב בקש שיוסף יקבור אותו במערת המכפלה מיד כאשר הוא הגיע למצרים כי הוא דאג שהוא ימות לפני שיוסף ישבע לו. קימות האפשרויות הבאות:
- יוסף שמע שאביו חולה והולך למות, אבל בכל זאת הוא לא הביא את בניו, כי יעקב כבר ברך אותם לפני כן.
- בביקור הזה כתוב שיעקב היה חולה אבל לא נאמר שהוא הלך למות, ובמשך הביקור נאמר שיעקב התחזק "וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה" (ביאור:בראשית כח ב). כאשר יוסף נשבע ליעקב נאמר שיעקב היה חולה והלך למות, ובסוף הסיפור יעקב לא היה יכול לשבת ורק השתחווה "עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" (ביאור:בראשית כז לא). כך שהביקור הזה קדם לביקור בו יוסף נשבע לאביו.
- כאשר יעקב נפטר בגיל 147 בניו של יוסף היו כבני 20-22, ולא סביר שיקראו להם: נערים, צעירים או קטנים.[1]
- בני יוסף היו צעירים ולכן היו צמודים לברכיו של יוסף, ככתוב: "וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו" (ביאור:בראשית מח יב).
- יוסף לקח את בניו בידו "וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם" (ביאור:בראשית מח יג), כלומר הם ילדים קטנים שצריך להחזיק אותם ביד ולהוביל אותם.
- יעקב אמר: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" (ביאור:בראשית מח טז), כלומר הילדים היו נערים כבני 10-13, ולא בוגרים בני 20.
- כאשר יש הפרש גילים של שנה, בגיל 20 קשה לדעת מי הוא הצעיר ומי הוא הבכור, אולם בין ילדים קטנים קל להבחין בהבדל גיל של שנה, ולכן יעקב מציין: "וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית מח יט).
- יעקב מציין "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ" (ביאור:בראשית מח ו). יעקב מדבר על ילדים שנולדו בעבר, ולא אלו שיולדו בעתיד, אולם הכתוב לא מציין שליוסף היו ילדים נוספים, ככתוב: "בְּנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם: מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם" (במדבר כו כח) בלבד.[2] סביר שכשיעקב היה כבן 147 ויוסף כבר כבן 56, שיוסף לא יעשה ילדים נוספים בעתיד, ויעקב לא ידבר על זה. דברי יעקב מראים שמנשה ואפרים היו צעירים, והיה סיכוי שיוסף יקבל ילדים נוספים.
מכל זה נראה שבניו של יוסף היו ילדים צעירים ולכן ברכת מנשה ואפרים היתה זמן מה לאחר בואו של יעקב למצרים, ביקורו אצל פרעה, התישבות המשפחה בגושן, והרבה שנים לפני שיעקב הלך למות. אבל אין זה מין הנמנע שיעקב ביקש שיוסף ישבע לו, שיוסף יקבור אותו בכנען, לפני הביקור עם בניו.
אולם כתוב "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (ביאור:בראשית מח י), כלומר יעקב באמת כבר זקן וחולה. לא נאמר מתי העוורון החלקי הזה התחיל, אולם מיד בבואו למצרים יעקב אמר לפרעה: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (ביאור:בראשית מז ט), ואולי הכוונה גם לעוורונו החלקי. אפשרי שעיניו של יעקב כבר היו חלשות מזוקן ולכן יוסף חשש לחייו של אביו ושאל: "הַעוֹד אָבִי חָי" (ביאור:בראשית מה ג).
וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף[עריכה]
מצבו של יעקב החמיר והוא חולה. לא נאמר מי אמר ליוסף לבוא. ייתכן שליוסף היו מרגלים בביתו של יעקב שדיווחו לו? או שאחד האחים בא להגיד לו.
יוסף הקפיד לדעת מה קורה אצל אביו ומה הוא אומר לאחיו. וכך אחרי מותו של יעקב האחים באים ומספרים לו: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר..." (ביאור:בראשית נ טז), ותשובתו של יוסף מראה שהוא ידע שאביו לא אמר זאת, כי יעקב לא ידע על "חַטָּאתָם" (ביאור:בראשית נ יז) של האחים כלפיו. יוסף לא מגיב לשקר, ועונה בכבוד כפי שהוא ענה בעבר: "וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם" (ביאור:בראשית נ כא).
הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה[עריכה]
מכל התאור לא נראה שיעקב היה יותר חולה מאשר בעבר, ואין תאור שהיה צריך לעזור לו להתחזק, לשבת "עַל הַמִּטָּה" (ביאור:בראשית מח ב), ולברך את מנשה ואפרים כאשר הוא מצליב את ידיו. יוסף לא הביא איתו רופאים מצרים ולא הביא לו תרופות או מזון מחזק.
וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם[עריכה]
מנשה מופיע לפני אפרים, כלומר, לדעתו של יוסף (וכותב המקרא) בשלב זה מנשה הוא הבכור של יוסף, כי שמו מופיע ראשון.
וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו״, אלה כל בניו, אחרת היה נאמר ״וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו [הגדולים]״.
יעקב העניק ליוסף שני שבטים: אפרים ומנשה. בצורה זו יעקב נתן ליוסף את הבכורה וכפול מאחיו. לא נראה שיוסף ידע זאת מראש והביא רק את שני בניו הבכורים. סביר שלא היו ליוסף עוד בנים והוא הביא את כולם כדי שיעקב יברכם. בהמשך יעקב אומר: "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם" (ביאור:בראשית מח ו), ולא ברור אם 'אחריהם' כבר נולדו בעבר או יוולדו בעתיד. אולם סביר להניח שלא היו עוד ילדים ליוסף, הראוים לצייון, בזמן ההוא.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ כאשר יעקב הגיע למצרים, בשנה השניה של הרעב, בניו של יוסף היו כבני 3-5, ככתוב "וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב" (ביאור:בראשית מא נ), ויעקב היה בן 130 בבואו למצרים ככתוב: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (ביאור:בראשית מז ט). יעקב היה בן 147 במותו ככתוב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (ביאור:בראשית מז כח).
- ^ בשמות בני מנשה ואפרים (במדבר כו) לא מוזכרים שמות של בני יוסף שהפכו להיות בניהם של מנשה ואפרים.