ביאור:בראשית נ יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית נ יז: "כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו."



אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ[עריכה]

האחים דברו בשם יעקב.

  • האחים טוענים שהם סיפרו ליעקב את מעשיהם, ויעקב סלח להם - אין ספק שזה שקר כי יעקב לא הזכיר את זה בברכתו לבניו.
  • האחים טוענים שיעקב ביקש שיוסף יסלח להם - יוסף ידע שאביו לא אמר דבר כזה, כי יעקב היה אומר לו את זה אישית ולא אומר לבניו להגיד ליוסף לאחר למותו.

דברי האחים[עריכה]

כאשר אדם מצהיר דבר, כל דבר לטובתו הוא חשוד, כל דבר לרעתו ייתכן שהוא אמת, ומותר להשתמש בדבריו נגדו.
האחים אמרו:

  • הם דיברו כולם ביחד. ראובן לא אמר אני לא אשם, כדבריו בעבר: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ" (ביאור:בראשית מב כב), ויהודה לא הסביר את תוכניתו להציל את יוסף ממות. האחים היו מאוחדים וכולם לקחו אחריות למעשיהם.
  • "כִּי רָעָה גְמָלוּךָ" האחים מסכימים שהם גמלו ליוסף רעה, מעל ומעבר לרעה שהוא גרם להם כאשר הוא הוציא "דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (ביאור:בראשית כז ב), וחלומותיו.
  • "שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם". האחים מודים שהם פשעו וחטאו לו מספר פעמים. לבטח יוסף התרגש שהם מודים באשמתם. הוא הבין שהאחים חיכו אחרי מותו של יעקב כדי לא לצער את יעקב. רואים בדבריהם כבוד אב עמוק מאוד ליעקב.
  • לא ברור אם בנימין היה בין האחים, הן בנימין לא עשה רע ליוסף, והוא לא צריך להודות באשמה ולבקש סליחה.
  • "שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ". האחים חוזרים ומודים, פעמים, שהם פשעו, גם ליוסף וגם ליעקב. אבל הם מגדירים את עצמם "עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ". בצורה זאת הם מונעים מיוסף מלהעניש אותם הן יוסף לא יוכל להעניש את "עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ"?
  • האחים משתמשים בדבריו של יוסף: "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים" (ביאור:בראשית מה ח), והם מטילים את האחריות על אלוהים, והם רק עבדי אלוהים עושי דברו, שאינם חייבים בעונש נוסף. ובאמת יוסף עונה להם: 'מי אני שאעניש אותכם, "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" (ביאור:בראשית נ יט).'

לְפֶשַׁע[עריכה]

המילה "לְפֶשַׁע" מופיעה פעמיים:

  • "שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ" - האחים פשעו וחטאו ליוסף כאשר הם לא האמינו לחלומותיו, שנאו אותו, חשבו לרצוח אותו במכות או בצמא בבור, מכרו אותו לעבדות, לא חיפשו אותו כדי להציל אותו עד שירדו למצרים והתחילו לרגל.
  • "שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" - האחים פשעו לאלוהים כאשר הם לא האמינו לחלום הנבואה הראשון שיוסף יפרנס אותם באוכל, ולחלום הנבואה השני של יציאת מצרים. הם הראו חוסר אמונה לאלוהים, ולכן הם מבקשים מיוסף ומאלוהים לסלוח להם.
  • חסרה הבקשה 'שא נא לפשע בני אביך' - האחים פשעו ליעקב כאשר הם סילקו את בנו האהוב, לא סיפרו לו את האמת והשאירו אותו מתאבל הרבה שנים. אולם בזה שהאחים אמרו: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר" (ביאור:בראשית נ טז) הם טוענים שהם סיפרו ליעקב, והוא סלח להם. וכיון שיוסף עצמו לא בא לכנען כאשר הוא מונה למשנה למלך, גם יוסף אשם לאביו, לכן אין צורך לבקש שהוא יסלח להם, בנוסף ליעקב.

וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו[עריכה]

יוסף היה ילד רגיש מאוד, וגם בבגרותו הוא נשאר רגשני ובכין. יוסף לא ענה לאחיו ורק בכה בלי יכולת לדבר.
כאשר האחים דיברו, ולפני שהם סיימו, יוסף התחיל לבכות. האחים המשיכו לדבר ולא הפסיקו באמצע אלא גמרו את דבריהם. התנהגותו של יוסף הסבירה להם שהוא לא יעניש אותם, ולכן האחים הלכו והשתחוו לפניו, ככתוב: "וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו" (ביאור:בראשית נ יח).
קשה להבין איך האחים חשבו שיוסף יפגע בהם לאחר שהוא הציג אותם בגאוה לפני פרעה ולפני מצרים. פרעה ציווה על יוסף לבחור אנשי חיל מאחיו שיעבדו במקנה שלו. אם יוסף יהרוג אותם, פרעה יפסיד את הרועים המצויינים שלו וזה ירגיז אותו, במיוחד לאחר שהוא נתן להם את ארץ גושן "הטובה" ועכשו הם מתים.

הבכיות של יוסף:

  • "וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ" (ביאור:בראשית מב כד), לאחר שיוסף שמע את ראובן מוכיח את אחיו שהם התאכזרו ביוסף.
  • "יָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה" (ביאור:בראשית מג ל), לאחר שיוסף ראה את בנימין.
  • "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ" (ביאור:בראשית מה יד), לאחר שיוסף מתגלה לאחיו.
  • "וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם" (ביאור:בראשית מה טו).
  • "וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו" (ביאור:בראשית מו כט), כאשר יוסף נפגש עם אביו.
  • "וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ" (ביאור:בראשית נ א), כאשר יעקב נפטר.
  • "וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו", כאשר האחים מודים באשמתם ומבקשים סליחה.

הרבה מעמינו קיבלו את תכונת ההתרגשות והבכי מיוסף.