ביאור:בראשית נ ז
בראשית נ ז: "וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית נ ז.
וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו
[עריכה]יוסף קיבל אישור מפרעה: "עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ" (ביאור:בראשית נ ו).
- זה כל מה שפרעה אמר.
על דעת עצמו, יוסף השתמש בכוח של 'הרשות-המבצעת' ועשה כרצונו, מעל ומעבר לפקודת פרעה הצרה:
- יוסף פקד על עבדי פרעה זקני ביתו להכין משלחת. אין ספק שהוא לא לקח את "כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ" כי אז פרעה היה נשאר ללא מנהליו בארמון.
- יוסף לקח מזקני ארץ מצרים השולטים בערים. גם כאן המילה "וְכֹל" היא מוגזמת.
- יוסף לקח את כל משפחתו, ככתוב: "וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו". יוסף השאיר את הטף והמקנה, כלומר נשים נשארו לטפל בתינוקות, ועבדים ושפחות נשארו לטפל ברכוש ובאנשים שנשארו.
- יוסף לקח "גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים", צבא גדול לשמירה על השיירה ולהבטיח שכולם יחזרו למצרים, בשלום.
כל זה היה מערכה צבאית רצינית ביותר, עם עגלות לאספקת אוכל ומים, לאנשים ולחיות המשא. יוסף כבר היה יכול לכבוש את כנען בהזדמנות החגיגית הזאת, אבל זה היה מעבר לפקודת פרעה, ופרעה לא התכוון להשאיר כוחות בכנען ולא היה צריך מיסים מהם. (במילא הם שילמו לו את כל כספם בתקופת הרעב.) יוסף לא רצה לכבוש את כנען עבור פרעה, כי אז מצרים היתה יוצרת תקדים שכנען שייכת לה, ויהיה קשה לבני ישראל לכבוש אותה בעתיד.
עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ
[עריכה]אלו אנשים חשובים ביותר, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד ב). גם אברהם נשאר ללא עבדו זמן מה. כנראה היה תחליף לעבדו כאשר העבד יצא להביא את רבקה.
מדוע יוסף לקח את "כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם"?
[עריכה]פרוש פשוט זה שהוא רצה שנכבדי ומנהיגי מצרים יתנו כבוד מלכים לאביו - וזאת למרות שכאשר הוא נכנס לכנען והגיע למכפלה הם לא באו איתו (ביאור:בראשית נ יג).
אולם אנו יודעים שיוסף סרב להשבע ליעקב שהוא יקבור אותו בכנען ורק אמר: "אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ" (ביאור:בראשית מז ל). יעקב לא היה מרוצה ודרש: "הִשָּׁבְעָה לִי" (ביאור:בראשית מז לא), ויוסף נשבע.
- חייבת להיות ליוסף סיבה חשובה ביותר ליוסף, שהוא לא מסוגל לצאת ממצרים אפילו ליום אחד - חיי פרעה.
יוסף היה המשנה לפרעה, רק הכסא והיושב עליו היה מעליו.
יוסף חשש שאם הוא לא יהיה במצרים אחד המנהיגים הבכירים ימרדו במלך, לכן כמשנה למלך והמפקד העליון של הצבא, הוא לקח איתו את הצבא ואת המנהיגים כשבויים. כך הם לא יכולים לקשור נגד המלך, ואפילו אם מישהו ינסה, אז אין לו צבא במצרים, וכאשר יוסף ישוב מכנען עם הצבא הוא יעניש את המורדים.
לכן גם יוסף דרש שכל מצרים תתאבל על אביו (ביאור:בראשית נ ג), וכך הוא היה יכול לדעת מי מסרב ומתחצף נגדו והוא מסוכן לשלטונו. סביר שיוסף עשה רשימה של החצופים והוא העניש אותם או הקפיד לשמור עליהם קרוב.